1

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירת אסיר שהגיש העותר, זאת בגין שלילת חופשותיו בשל הפרת תנאי חופשה.

העותר מרצה מאסר לתקופה של 38 חודשים בגין עבירות הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה וכן עבירות סמים. שוהה בכלא כרמל. עד כה יצא ל-5 חופשות. בהתאם לתנאי החופשה שנקבעו עליו לשהות בבאר שבע בבית אחותו במעצר מוחלט עם שני ערבים צמודים שחתמו על ערבות צד ג', שתי חתימות במשטרת ישראל ביציאה ובחזרה מהחופשה ואזהרה לבל יפר התנאים. מחופשתו האחרונה חזר במועד אך מספר ימים לאחר מכן התקבל דו"ח פעולה ממשטרת ישראל לפיו במסגרת ביקור שנערך לאסיר במהלך החופשה האסיר לא נכח בכתובת בה היה עליו לשהות ביום 19.4.19 בשעה 01:15. מפקד בית הסוהר החליט שהעותר הפר את תנאי החופשה וכי יש לשלול חופשותיו למשך חצי שנה.

2

העותר טוען כי לאורך כל תקופת מאסרו לא נרשמו לו עבירות משמעת והוא יצא ל-5 חופשות ללא חריגה. נטען כי בכל יום ולילה בהם שהה העותר בחופשה הגיעה משטרת ישראל וערכה כ-15 ביקורי בית ומצאה את העותר בביתו עם 2 הערבים צמודים לו. נטען כי בתאריך 19.4.19 בשעה 01:32 התקבל העותר למיון בבית חולים סורוקה מלווה בשני הערבים הצמודים, זאת בשל התקף אסטמה קשה. נטען כי מרחק הנסיעה מביתו של העותר לבית החולים הינו כ-15 דקות בערך. בשעה 01:17 הגיעה המשטרה לבית לערוך ביקור ובשעה 01:32 התקבל העותר לטיפול במיון. נטען כי אחייני העותר ששהו בבית הודיעו לשוטרים שהעותר הובהל לבית החולים לאור מצבו הרפואי ומסרו להם את הטלפון של אביהם שהתלווה לעותר. נטען כי משטרת ישראל יצרה קשר עם המלווה שמסר לשוטרים את המיקום המדויק של העותר בבית החולים במיון. בשעה 01:40 הגיעה ביקורת של משטרת ישראל למיון וראו את העותר מקבל טיפול רפואי. נטען כי בהמשך באותו לילה הגיעו שוב שוטרים לבית והאחיינים ששהו בבית ביקשו מאימם ואביהם לחזור לביתם בשל חששם מהמשטרה. למשמע הדברים ביקש העותר בשעה 02:43 להשתחרר מבית החולים ולחזור לביתו, זאת בניגוד להמלצות הצוות הטיפולי.

העותר טוען כי למחרת הגיעה שוב משטרת ישראל לביקורת בבית ונמסר לעותר כי הכל בסדר וכי הוא לא הפר כל תנאי שכן היה בבית החולים כפי שמסר המלווה. נטען כי העותר חזר לבית הסוהר ללא כל חריג לאחר שחתם במשטרת ישראל ושוב נמסר לו שהכל בסדר בעניינו והוא לא הפר כל תנאי. נטען כי החלטת המשיב מיום 29.4.19 אינה סבירה ואין זה סביר שאדם במצבו של העותר, כפי שתואר במכתב הקבלה למיון, לא יתפנה למיון ויתקשר למשטרה לדווח על מצבו הרפואי. נטען כי העותר הובהל למיון מלווה בשני ערבים ומשטרת ישראל הגיעה למיון ומצאה שהוא אכן מקבל טיפול כפי שנמסר. לכן נטען כי אין בהתנהלות העותר משום הפרת תנאי החופשה. כן נטען כי העותר דיווח הכל לחובש.

המשיב טוען כי העותר חזר מחופשתו האחרונה בתאריך 22.4.19 ורק ביום 28.4.19 התקבל לראשונה דו"ח פעולה ממשטרת ישראל לפיו במסגרת ביקור שנערך לעותר במהלך חופשתו ביום 19.4.19 בשעה 01:15 האסיר לא נכח בכתובת בה היה עליו לשהות. נטען כי בהתאם לדו"ח הפעולה, לאחר מספר דקות בהן דפקו השוטרים על דלת הבית, ענתה ילדה מבעד לדלת ואמרה שהיא לבד עם אחיה בבית ומפחדת לפתוח את הדלת. כמו כן, מסרה שאמא שלה חטפה התקף לב והלכה למיון. השוטר יצר קשר טלפוני עם אביו של האסיר אשר מסר גרסה שונה וטען שהאסיר לא הרגיש טוב ולכן לקחו אותו הוריו למיון להיבדק. נטען כי שוטר אכן ראה את האסיר במיון, אולם האסיר הגיע למיון רק בשעה 01:32, 17 דקות לאחר שהשוטרים הופיעו בביתו, זמן מספיק כדי להגיע לבית החולים מרגע שנודע לו על ביקור המשטרה. כן נטען כי בהתאם לסיכום הרפואי שצירף העותר, לאחר שלדבריו סבל מאסטמה, יצא לעשן וסירב להמשך כל בירור רפואי. עוד נרשם בסיכום הרפואי כי ציין בפני רופאיו שמרגיש מצוין ורוצה להשתחרר ואף חתם על טופס ויתור למרות שהוסבר לו שיש לערוך המשך בירור וכי שחרור כנגד המלצה רפואית עלול להוות סכנה לחייו.

המשיב טוען כי גם אם האסיר סבל מבעיה רפואית היה עליו ועל הערבים שאושרו לדווח על יציאה ממעצר בית ונסיעה למיון כפי שהתחייבו בחתימתם. נטען כי העותר יצא לחופשה בתאריך 18.4.19 וכבר למחרת בשעות הלילה יצא מביתו והפר את תנאי החופשה, לא דיווח על יציאה ממעצר הבית לבית החולים ובחר להמשיך את חופשתו יומיים נוספים מבלי לדווח על כך. עם חזרתו לבית הסוהר שוחח עם קמן היחידה כדבר שבשגרת אסיר החוזר מחופשה וגם אז לא דיווח על כך. רק ביום 28.4.19 נודע על ההפרה ממשטרת ישראל. נטען כי במקרה זה ברור כי הופרו תנאי החופשה ולא ניתן לסמוך על האסיר ומשכך ההחלטה בדבר שלילת חופשותיו הינה סבירה.

דיון והכרעה:

3

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש מקום להחזיר את עניינו של העותר אל המשיב, אשר ידון מחדש בעניינו.

המשיב טוען כי בעתירה עלו טענות ונתונים שלא היו בפני המשיב בעת מתן ההחלטה שבנדון. כמו כן, מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי העותר היה סבור כי עמד בתנאי החופשה ולא הפר אותם. מהמסמכים שהוצגו בפני והתנאים עליהם חתמו העותר והערבים לא ברור האם אכן הייתה כאן הפרה של תנאי החופשה. העותר חזר מהחופשה במועד ופרט לאירוע שבמהלכו שהה במיון בית החולים בשל מצב רפואי, שהה בבית במעצר מוחלט. לטענתו מצבו הרפואי במהלך החופשה הצריך הגעה דחופה למיון וכך עשה בליווי מלווים. כמו כן, לטענתו השוטרים בהגיעם לבית קיבלו את כל הפרטים ואף בדקו ומצאו שהוא אכן מקבל טיפול רפואי במיון בית החולים. לטענת העותר, נאמר לו על ידי השוטרים למחרת ולאחר מכן כי לא הפר את תנאי החופשה וכי הכל בסדר. טענות אלה ככל הנראה לא היו בפני מפקד בית הסוהר אשר ערך לעותר את השימוע.

מעבר לאמור - הטענה העיקרית כנגד העותר היא העובדה שלא התקשר לכלא, למספר טלפול שנמסר לו בטופס היציאה לחופשה, לדווח כי הוא נפונה לבית חולים. גם בעת חזרתו לכלא, בשיחה עם הקמ"ן, לא דיווח על "אירוע חריג" בעת החופשה. יצוין כי העותר טען בדיון בפני כי סיפר לחובש הכלא על האירוע, ולכך אין כל תיעוד או ראיה. עיינתי בטפסים עליהם חתם העותר. אכן נמסר לו מספר טלפון שאליו הוא אמור להתקשר לדווח על "אירוע חריג" אלא שבטופס גם נרשם כי עליו לדווח על אירוע חריג העלול לגרום לאיחור בחזרה מהחופשה. לא נרשם במפורש כי עליו לדווח על כל אירוע חריג. אין טענה, במקרה שבפני, כי העותר איחר לחזור מהחופשה עקב האשפוז. סבור אני כי הגדרת "אירוע חריג" המחייב דיוח טלפוני אינה ברורה דיה. האם כל אירוע חריג של סטיה מתנאי החופשה מחייב דיווח או רק אירוע שעלול לגרום לאיחור חזרה מחופשה. ראוי שבנסיבות המקרה ישקול מפקד בית הסוהר גם אי בהירות זו (אוסיף כי ראוי שהגורמים המוסמכים בשב"ס ישקלו את תיקון נוסח טופס החופשה ויגדירו את חובת הדיווח במקרים חריגים בצורה ברורה יותר).

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי יש להחזיר את עניינו של העותר אל המשיב, אשר ישמע את כל הטענות ולאחר שיעמדו בפניו כל הנתונים יחליט מחדש בעניינו של העותר. יובהר כי אינני מביע כל עמדה לגופו של עניין והגורם הרלוונטי אצל המשיב יחליט בהתאם לסמכותו והידע המקצועי שברשותו.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים ולעותר באמצעות שב"ס.

4