1

הרקע לעתירות וטענות הצדדים בתמצית:

בפני שתי עתירות אסיר שהגיש העותר, אשר הינו אסיר פלילי, כבן 50, המרצה מאסר של שנתיים בגין עבירות סמים. זהו מאסרו הראשון.

העותר טוען כי גרושתו הינה עדה בתיק פלילי רגיש. לטענת העותר, על רקע זה, סבור המשיב כי נשקפת לעותר סכנה מאסירים אחרים ולכן שלל מהעותר את האפשרות לצאת לחופשות ולהשתלב במעגל העבודה. נטען כי נימוק זה אינו מהווה עילה מספקת לשלילת חופשות וכי העותר הוא אסיר למופת. נטען כי ילדיו של העותר זקוקים לו ויש לאפשר לו לצאת לחופשות ולבקרם. כן נטען כי לא היה מקום שלא לאפשר לעותר לעבוד בשל אותו טעם של חשש לפגיעה בעותר. נטען כי הוא נתמך על ידי הוריו הקשישים לתשלומי קנטינה וכי עבודה באגף נושאת שכר נמוך בהרבה מעבודה אחרת.

2

המשיב טוען כי בתחילת מאסרו שולב העותר כאסיר עבודה בבית סוהר מגידו. בתאריך 26.8.18 הוחלט להגדירו כאסיר טעון הגנה והוא הועבר לבית סוהר דמון תחת מעקב מודיעני והנחיות ביטחון. באשר לבקשתו ליציאה לחופשה הוחלט לדחות עניינו לחודש ימים לקבלת חוו"ד מעמיקה של גורמי הטיפול ושל גורמי המודיעין וכן לקבלת בדיקת שתן עדכנית. באשר להגדרתו כטעון הגנה נטען כי הגדרה זו נקבעה בכפוף לחוו"ד מודיעין שב"ס וככל שתוגש בקשה להסרת ההגדרה היא תיבחן. באשר להעסקתו נטען כי במסגרת ועדת הקבלה הוחלט בשלב ראשון להעסיקו במסגרת אגפית ובהמשך תיבחן העסקה במקום אחר. נעשתה בדיקה של גורמי המודיעין מול גורמי המחוז וחטיבת המודיעין והוחלט שבשלב הנוכחי לא ניתן להעסיקו מחוץ לאגף. על פי חוו"ד גורמי המודיעין ביחידה אין מניעה להעסקתו בחוליית האגף. נטען כי קיים חמ"ן שלילי. הוגש לבימ"ש מידע מודיעיני עדכני לפיו קיים חשש ממשי לסכנה לחייו של העותר. נטען כי בכל הנוגע להגדרת העותר כאסיר טעון הגנה פועל המשיב בהתאם לפקודה 04.04.00, סעיף ג' וסעיף ד'. המשיב אף הבהיר כי הפקודה אינה מגדירה פרק זמן אשר בקיצו פג תוקף הגדרתו של אסיר כטעון הגנה או נערכת בחינת הגדרתו ובהתאם לאמור בפקודה אסיר המוגדר כטעון הגנה ימשיך להיות מוגדר ככזה ובלבד שלא השתנו הנסיבות שהצדיקו הגדרתו ככזה. עם זאת, נטען כי מבירור מול גורמי הכליאה עולה כי הגם שלא קיימת מגבלת זמן להגדרתו של אסיר כטעון הגנה, הגדרה זו נבחנת ומובאת בחשבון במסגרת החלטות כליאתיות-מנהליות שונות שמתקבלות בעניינו. נטען כי השימוש בהגדרה זו נעשה רק לגבי אותם אסירים שאכן קיים סיכון ממשי לשלומם בהסתמך על מידע מבוסס וככל שמתקבל מידע אחר מובא העניין באופן יזום בפני הגורם המוסמך לצורך בחינת המשך ההגדרה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי נכון לעת הזו אין מקום להתערב בהחלטות המשיב שכן לא נפל בהן פגם המצדיק התערבות.

כידוע, פקודת הנציבות העוסקת בחופשות אסירים (פקודה 04.40.00) קובעת כי חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתו של המשיב [סעיף א2 לפקודה; ראו גם: רע"ב 3851/14 אבו עינם נ' שב"ס (30.05.2014)].בהתאם לפקודה 04.40.00, בעת שקילת בקשה לאישור חופשה על המשיב להביא בחשבון גם את מידת הסכנה הנשקפת לציבור או האסיר במהלך החופשה. כמו כן, כפי שציין המשיב, בעניינו של העותר נהג המשיב בהתאם לפקודה 04.04.00 העוסקת באסירים טעוני הגנה. בעניינו של העותר קיים מידע סודי עדכני לעניין הגדרתו כטעון הגנה ולעניין התנגדות גורמי המודיעין להוצאתו לחופשות. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי במידע שהוגש לעיוני ולאור חמ"ן שלילי שהוצג בפני, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב לעניין אי הוצאתו של העותר לחופשות, החלטה שבשלב זה הינה סבירה ומושתתת על שיקולים רלוונטיים.

3

יצוין כי גם לעניין בקשתו של העותר להשתלב בעבודה סבורני כי החלטת המשיב לשלבו לעת הזו רק בעבודה באגף הינה החלטה סבירה, זאת בהסתמך על המידע שהוגש לעיוני.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות המשיב. העתירה נדחית.

בשולי הדברים יצוין כי באפשרותו של העותר להגיש בקשה להסרת ההגדרה כטעון הגנה. לכאורה, משלא עשה כן, עתירתו היא עתירה מוקדמת עקב אי מיצוי ההליך המנהלי. עם זאת המשיב לא העלה טענה זו בפני והבהיר כי ללא כל קשר אמור להתקיים עוד החודש דיון נוסף בבקשתו של העותר לצאת לחופשה, זאת בהסתמך על המידע העדכני שיהיה בידי המשיב.

אוסיף כי ראוי שבתוך חודש יבחן המשיב גם את הצורך בסיווג העותר כטעון הגנה, ובכפוף לתוצאות הבדיקה, גם את האפשרות להרחיב את אפשרויות התעסוקה לעותר.

מובן כי כל הבדיקות יבוצעו ע"י הגורמים המוסמכים של שב"ס ולגופם של דברים אינני מביע כל עמדה.

בכפוף לאמור, העתירות נדחות.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מח' האסיר בשב"ס.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.