1

עתירה כנגד החלטת שב"ס שלא לאפשר לעותר לצאת לחופשות.

העותר מרצה מאסר (ראשון) לתקופה של 3 שנים, החל מיום 15.2.17, בגין הרשעתו בעבירות סמים (ת.פ. מחוזי חיפה) 429-03-17. במסגרת אותו הליך נקבע, כי במועד לעיל הוא החזיק בדירתו כ 185 גרם סם מסוג הרואין וכן כ 460 גרם סם מסוג חשיש.

בעבר, יצא העותר לחופשה בת 48 שעות בחג פסח של שנה זו. נטען על ידי העותר, כי הגם שחופשה זו עברה ללא תקלות מיוחדות (נטען כי במהלך החופשה נערכו ביקורות של משטרת ישראל ב"מעצר הבית" שם שהה וכן עבר בדיקה גופנית לאחר חזרתו לכלא), החליטו שלטונות שב"ס שלא לאפשר לו לצאת, ולו לעת הזו, לחופשה נוספת. לעותר נאמר כי הסיבה ל"סגירת" חופשותיו היא מידע כי עת שחזר מהחופשה לעיל, החדיר סמים לכלא. העותר הוסיף וטען, כי מדובר במידע שאינו נכון ולראיה - החיפוש שנערך על גופו עם חזרתו לכלא והעלה חרס. זאת ועוד, העותר הוסיף כי התנהגותו הכוללת בכלא הינה תקינה והוא הנוטל חלק בפעילויות שונות (סיים קורס חינוך ומשתתף בקורס נוסף).

2

מנגד, אישר המשיב כי העותר מוגדר בקטגוריה ב'1, היינו אין מניעה עקרונית ליציאה לחופשות אך הדבר מותנה באישור שב"ס ומשטרת ישראל. צוין, כי יציאת העותר לחופשת פסח נעשתה בניגוד לעמדת גורמי הטיפול בכלא וזאת, בין היתר, לנוכח סירובו להשתלב בהליך טיפולי בתחום ההתמכרות (רק לאחרונה שינה העותר עמדתו בנדון והוא נמצא ברשימת המתנה לקבוצה שאמורה להיפתח). בכל אופן, לאחרונה התקבל מידע שהוביל את שב"ס להחלטה שלא לאפשר לו, לעת הזו, לצאת פעם נוספת לחופשות. נציגת שב"ס הוסיפה כי למרבית הצער התברר, בדיעבד, כי עמדת הגורמים הטיפוליים שהתנגדו להוצאת העותר לחופשה היתה נכונה.

למעשה, בלב העתירה מצויה בקשת העותר כי אבחן את החומר הגולמי שעמד בבסיס החלטת שב"ס שלא להוציאו לחופשות. מידע זה הועמד לעיוני (סומן מש-2, 10.6.18) ועיון בו מעלה כי החלטת המשיב היתה סבירה ואין מקום להתערב בה. מטבע הדברים שלא ניתן לפרט בנדון, אך כאמור, לנוכח אותו חומר - בו עיינתי עיין היטב - ניתן בהחלט לקבוע כי החלטת שב"ס אך התבקשה.

לכן, אני מורה על דחיית העתירה.

החומר החסוי שהועמד לעיוני וסומן כאמור מש-2 (10.6.18), יוחזר לידי שב"ס.

לשלוח לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018, בהעדר הצדדים.