1

1. ההלכה, שמובאת בין היתר בפסק הדין ברע"ב 7183/16 בעניין בני סלע שהוזכר בבקשה של העותר, היא כי "... הסמכות השיפוטית להטיל סנקציה לפי פקודת הבזיון מסורה לערכאה השיפוטית שנתנה את הצו שנטען שהופר, או לערכאת הערעור אם הראשונה החליטה שלא להעניק צו כמבוקש (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 705 (2013); משה קשת, ביזיון בית-משפט 194 (2002)). כמו כן, כלל הוא כי "דיני ביזיון בית המשפט בנויים על פנייה חוזרת אפשרית לאותה ערכאה" (שם, בעמ' 195)...".

2. ההחלטה שהעותר טוען כי המשיב נמנע מלקיימה, ולכן הוא סבור כי יש עילה לנקוט בהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט בכדי לאכוף את קיומה, ניתנה במסגרת עת"א 39532-01-17, שנדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, ולכן הסמכות לדון בבקשה זו מסורה לבית המשפט המחוזי מרכז.

2

3. בפני העותר עומדות אפוא שתי אפשרויות: או להגיש בקשה לפי פקודת הביזיון, לבית המשפט המחוזי מרכז, או להגיש עתירה חדשה לבית משפט זה.

4. בכל אופן, האפשרות שבה בחר העותר, להגיש בקשה לפי פקודת הביזיון לבית משפט זה, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה כמפורט לעיל, ולכן אני מוחק את הבקשה על הסף.

5. בשולי הדברים לא אמנע מלציין כי בהחלטה של כב' השופט יקואל מיום 3.5.2017, שהעותר מבקש את אכיפתה, נאמר כי "העותר רשאי לקבל חלה ושתי לחמניות קשר מדי יום שישי", ואת זאת מקבל העותר גם כיום בעת היותו בכלא אשל, כפי שעולה מסעיף 4 לתגובת המשיב. לכן, לא ברורה טענתו בדבר ביזיון בית המשפט.

6. כאמור לעיל, הבקשה נמחקת על הסף. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, העותר פטור מתשלום אגרה בגין בקשה זו.

7. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.