המשיב, שפוט פלילי, מרצה עונש מאסר ממושך אותו עתיד לסיים ביום 6.8.2038. ביום 13.3.2001 יצא העותר לחופשה ממאסר אותו ריצה אז בבית סוהר איילון ולא שב במועד או בכלל. המשיב נעצר ביום 24.7.2019, ובהמשך נדון לעונש מאסר בן למעלה מ-22 שנים בגין עבירות של ניסיון רצח, זיוף, בריחה ממשמורת חוקית ועוד.

במסגרת עתירתו ביקש המשיב להורות למבקשים לתת לו אישור לפיו בעת בריחתו כמתואר לעיל התייצג בזהות בדויה בשם עדי זיידנברג. זאת על מנת שיוכל להציג אישור זה למשרד הפנים בבקשתו למתן אזרחות לבנותיו שנולדו במקסיקו בתקופת הבריחה. לטענת המשיב פנה בעניין זה למשרד הפנים ולמשטרת ישראל, ואלה הפנו אותו לשירות בתי הסוהר.

המבקש עתר למחוק העתירה על הסף בהיעדר סמכות עניינית לדון בה (בהמשך הצטרפה לבקשה זו גם משטרת ישראל, משיבה 2 בעתירה), והדין עמו.

עתירת אסיר מוגשת בהתאם לסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), הקובע כדלקמן: "אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה - בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה - עתירה)."

העתירה שהגיש המשיב אינה נוגעת למאסרו או למעצרו, גם אם נמתח את גבולות פרשנות החקיקה בעניין זה עד לקצה (השוו: רע"ב 2578/19 אליהו נ' שירות בתי הסוהר (12.6.2019)). עניינה של העתירה - סירוב המבקש ומשטרת ישראל להנפיק למשיב אישור בדבר האופן בו התייצג בעת ששהה מחוץ לכותלי בית האסורים. סעדים אלה אינם יכולים לבוא בגדרה של עתירת אסיר בהתאם לפקודה.

זאת ועוד, כפי שציין המבקש ומשטרת ישראל בתגובתם המשלימה, אין לשירות בתי הסוהר המידע המבוקש בנוגע לפרטי זהותו הבדויה של העותר ולכאורה הדרך לקבל אישור כמבוקש בעתירה היא פניה למדינה הזרה בה שהה העותר בזמן בריחתו ובה נולדו בנותיו.

בכל מקרה, גם אם שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל הם מושא העתירה הנכון (כטענת המשיב - בה לא ראיתי להביע עמדה כלשהי), אין פירוש הדבר שניתן לברר את הטענות כלפיהם במסגרת עתירת אסיר, בהתאם לפקודה.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי למחוק את העתירה על הסף.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ג, 28 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.