1

העותר הגיש עתירה שבגדרה הוא ביקש להורות לרשות לשיקום האסיר ("רש"א") להכין עבורו תכנית שיקום. סמוך לאחר הגשת העתירה נקבע שהדיון בה יתקיים ביום 20.9.15, אלא שהעותר פנה לבית המשפט וביקש להקדים את הדיון מחמת שלטענתו ביום 17.9.15 נקבע לו דיון בוועדת שחרורים. כפועל יוצא מכך הוקדם הדיון להיום, והוריתי שתשובת שב"ס תינתן במועד הדיון.

לטענת העותר, פניותיו החוזרות ונשנות לרש"א נדחות ולא נעשה דבר בעניינו. הוא טוען גם שהוא מבקש לשקם את עצמו ולמטרה זו דרושה לו תכנית שיקום של רש"א, אלא שכאמור, זו אינה נענית לפניותיו.

המשיב 1 ("שב"ס") טוען שמחמת קוצר הזמן לא ניתן היה לקבל התייחסות ישירה של רש"א, אולם הוגשה לבית המשפט התייחסות של גורמי הטיפול בכלא כרמל, שבו כלוא העותר. עיינתי בתגובת גורמי הטיפול והגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה.

העותר מציין כי הוא נדחה מספר פעמים על ידי רש"א, אלא שמצאתי שההסבר לכך הוא לכאורה ענייני, שכן בראיונות עם נציגי רש"א שנערכו לו בתאריכים 1.9.13, 30.11.14 ו-8.6.15, הוא נמצא כבלתי מתאים להכנת תכנית שיקום. הסיבות המפורטות בסקירת גורמי הטיפול בכלא כרמל הן מגוונות ואיני רואה צרוך לסקור אותן או לפרטן. אסתפק בכך שאומר שלכאורה, עמדת נציגי רש"א והתרשמותם מאישיותו של העותר וממצבו, תומכת במסקנה שאליה הם הגיעו פעם אחר פעם, היינו שהוא אינו מתאים להכנת תכנית שיקום.

2

ב"כ שב"ס ציינה, והדבר מקובל עלי, שחובתה של רש"א להכין תכניות שיקום לאסירים מבוססת על ההנחה שמדובר במי שמתאים לכך, הן על פי אישיותו, הן על פי התנהגותו בכלא והן על פי נסיבות רלוונטיות אחרות היכולות להשתנות מעת לעת. מקרהו של העותר מדגים ממצאים של אי-התאמה אישיותית, וקשה לראות כיצד יכול בית משפט להתערב במסקנות המבוססות על התרשמות מנתונים רלוונטיים, כאשר לכאורה אין עדות לכך שבעניינו של העותר נשקלו שיקולים זרים או שעמדת רש"א פגומה מטעם אחר כלשהו.

בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית העתירה, וכך אני מורה.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה