1

בפניי עתירת אסיר שהוגשה רק היום והונחה בפניי במהלך ההפסקה בין הדיונים בשעה 11:30.

על פי העתירה תוקף העותר את החלטת המשיבה, שלטענתו ניתנה אמש, אשר דחתה את בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת.

ההתנהלות של העותר, כפי שתפורט, איננה מאפשרת קיום הדיון היום. העותר איננו יכול להציב את בית המשפט וכן את המשיבה בפני עובדה מוגמרת.

פקודת החופשות קובעת בפרק ח' סעיף לח.1.א כי ככל שמוגשת בקשה לחופשה מטעמים מיוחדים לאירוע ידוע מראש, תוגש בקשת האסיר 45 יום לפני המועד המבוקש. ככלל, בקשה שלא תוגש במועד לא תטופל אלא אם מצא הגורם המוסמך כי לא ניתן היה להגיש את הבקשה במועד האמור מטעמים שאינם תלויים באסיר.

לעתירה לא צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות ועל כן ניתן לומר כי העותר לא הוכיח שעמד בתנאי הסף של הוראת הפקודה המפורטת לעיל.

2

בסעיף 5 לעתירה נכתב באופן סתמי כי לפני מספר שבועות פנה העותר בבקשה לאשר חופשה. לא צויין תאריך מדוייק, מתי הוא פנה. ככל שהעותר היה פונה בזמן היתה חובה על הרשות להשיב לבקשתו בתוך 30 יום כאמור בהוראת הפקנ"צ, וככל שלא היתה ניתנת תשובה יכול היה לעתור לפני 15 יום. אלא שהעותר המתין עד היום כשהוא מבקש לאשר לו חופשה מהיום בשעה 16:00 לכל המאוחר כאשר ברור כי כל החלטה, גם אם היה מתקיים דיון, מחייבת התארגנות.

העותר טוען שרק אתמול קיבל תשובה בעל פה שבקשתו נדחתה אך בחר, במקום לפנות מיידית גם אם ברגע האחרון לבית המשפט, להמתין עם בקשתו ובמקום זאת פנה אביו של העותר למשטרת ישראל ששם נאמר לו, לטענתו, שהמשטרה לא מתנגדת.

גם בקשת העותר לקיים את הדיון היום ובדחיפות לא נתמכה בתצהיר.

בנסיבות אלה, לא ניתן באופן מעשי לקיים את הדיון.

לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.