1

1.         בעתירה שהגיש הלין העותר על דחיית בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת על מנת להשתתף בבת המצווה של בתו.

2.         במועד הדיון הביעה ב"כ המשיבים את הסכמת המשיבים ליציאתו של העותר לחופשה מיוחדת של 7 שעות על מנת להשתתף בבת המצווה, בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪.

3.         ב"כ העותר עתר לבית המשפט להורות כי משך החופשה המיוחדת יהא ל-48 שעות. לטענתו לפני כשנה אושרה לעותר, חופשה מיוחדת למשך 12 שעות, על מנת להשתתף בבר המצווה של בנו (להלן: "ההחלטה הקודמת"), שאת תנאיה מילא במלואם. לאור זאת ובשים לב להליך הטיפולי המוצלח שעבר העותר מאותה העת, מן הראוי לקצוב את משך החופשה המיוחדת לתקופה ארוכה יותר מזו הקודמת ולהורות על קבלת העתירה.

2

4.         ב"כ המשיבים טענה כי החלטת המשיבים לאשר לעותר חופשה מיוחדת של 7 שעות בדין יסודה. שכן נתנו דעתם לתכלית החופשה המיוחדת, השתתפות בחגיגת בת מצווה שתערך באולם אירועים הממוקם בקרבת מקום מאסרו של העותר וכן לעמדת נפגעי העבירה אשר עד כה לא שולם להם מאומה על חשבון הפיצוי.

דיון

5.         בסופו של יום המשיבים אינם מתנגדים ליציאתו של העותר לחופשה מיוחדת וגדר המחלוקת נסובה עתה סביב משכה.

6.         כל בקשה לחופשה מיוחדת נבחנת לגופה ומשכה נגזר בין היתר מהתכלית לשמה היא מתבקשת. בהחלטה הקודמת קבע בית משפט את משך החופשה ל-12 שעות, תוך מתן הדעת לכלל אירועי בר המצווה שהתקיימו בשעות שונות ובמיקומים שונים ואין ללמוד גזירה שווה להליך שלפני.

בענייננו, התבקשה החופשה המיוחדת על מנת לאפשר לעותר השתתפות בחגיגת בת המצווה שתיערך לכבודה של בתו ביום 6/10/16, באולם אירועים בנתניה, החל מהשעה 18:00.

בנסיבות אלה ואף בשים לב לסמיכות מקום האירוע למקום מאסרו של העותר, ההחלטה לקצוב את משך החופשה המיוחדת ל-7 שעות בדין יסודה.

7.         אף בדין היתה לנגד עיני המשיבים, בבואם לכלל ההחלטה, עמדת נפגעי העבירה והעובדה כי בפועל טרם הועבר לידיהם מאומה על חשבון הפיצוי.

8.         לאור סך כל האמור לעיל אני מורה על דחיית העתירה.

            העותר יוכל לצאת לחופשה המיוחדת ביום 6/10/10, החל מהשעה שיבחר ולמשך 7 שעות, במהלכה ישהה ב"אולמי מורנו" רח' פנקס 12 בנתניה. זאת בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪.

3

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ו, 28 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.