1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד מנשה סלטון

ב"כ המשיב עו"ד בן אסולין

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר מרצה שנתיים וחצי מאסר בגין מעשים מגונים בנסיבות אינוס ומעשים מגונים שעשה באחותה של בת זוגו והוא מלין על החלטת המשיב, שמסמכת על עמדת וג"ע, שלא להוציא אותו לחופשות חרף המלצת מב"ן להוציא אותו לחופשות בנות 12 שעות בתנאים מגבילים.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפניי כי עניינו של העותר לא היה צריך להיות מובא בפני וג"ע, שכן הוא איננו נחשב כ"בן משפחה" של קורבן העבירות אלא אדם זר במובן זה שהקשר בינו לבין אחותה של קורבן העבירות היה קשר לזמן קצר ולא הגיע למימדים שניתן להגדירו כקשר משפחתי.

המשיב טוען, בהסתמך על כתב האישום בת"פ 31364-06-12 (בית משפט השלום בראשל"צ) נושא מאסרו של העותר כי גם אם לא היה קשר משפחתי כהגדרתו בחוק העונשין, הרי מדובר בקשר שעל פי סעיף 4.2 להוראה 3.37 בתע"ס מיום 22.5.12, כפי שפורש בפסיקה שהובאה בכתב התשובה, עניינו של העותר צריך להיות מובא בפני וג"ע, שאמורה לדון פעם נוספת בבקשת העותר לצאת לחופשות בחודש מרץ 2015.

לטענת ב"כ המשיב, יש לתת פירוש מרחיב למושג "אסירים בעלי פרופיל עבירת מין במשפחה" כך שיכלול גם אסירים שמרצים מאסר בגין מעשים מיניים כלפי בן משפחה שאינו נכלל בהגדרת בן משפחה בחוק העונשין והדבר מעוגן בפסיקת בית המשפט העליון המובאת בסעיף 12 לכתב התשובה.

2

לאחר שעיינתי בהוראות חוק העונשין באשר להגדרת "בן משפחה" ובהוראת תע"ס הרלוונטיות לעניינו של העותר, אף אני סבור כי יש לקבל את הפרשנות המרחיבה שפורש המונח "בן משפחה" בפסיקה ועל פי פרשנות זו נכלל העותר בגדר האסירים שהם בעלי פרופיל וג"ע, דהיינו, עניינו של העותר צריך להיות מובא ואכן הובא בפני וג"ע על מנת שתחליט, בהתחשב בין היתר בעמדת מב"ן, באשר לכשירותו של העותר לצאת לחופשה.

פרשנות זו נסמכת גם על האמור בגזר הדין שבגינו מרצה העותר את עונש מאסרו לפיו העותר והמתלוננת היו ביחסי קרבה חמה ומתמשכת, בהיות העותר בן זוגה של אחותה, העותר היה בן בית בביתה של המתלוננת וניצל לרעה את האמון המלא שנתנה בו, את גילה הצעיר ואת תמימותה.

יש באמור לעיל, בנוסף לפרשנות המרחיבה של בית המשפט העליון, כאשר מדובר במקרה הספציפי של העותר, כדי להצדיק מנימוק נוסף את תחולת חוות דעת וג"ע על בקשתו לצאת לחופשות.

מחוות דעת וג"ע מיום 29.1.15, שצורפה כנספח ג' לכתב התשובה, עולה כי העותר ממשיך להכחיש את עבירותיו וגורמי הטיפול מתרשמים כי לא ניתן בשלב זה לגייס אותו לטיפול בשל עמדותיו הנוקשות.

מתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט שגזר את דינו של העותר עולה כי הוא מייחס את חציית הגבולות לקורבן מעשיו, מתקשה להתייחסח להתנהגותו נושא מאסרו וגם האמור בתסקיר הקורבן לגבי נפגעת העבירה מצדיק את עמדת וג"ע כי לא ניתן לעת הזו להוציא אותו לחופשות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, טו' שבט תשע"ה, 04/02/2015, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.