1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד גיא פרידמן

ב"כ המשיב 2 עו"ד גל רוזנצוויג

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה 37 חודשי מאסר בגין גרימת חבלה חמורה והפרת סימני מסחר ובגין עבירות רכוש וביום 18/11/2105 דחתה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") את בקשתו לקיים דיון חוזר בהחלטה קודמת שדחתה את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי.

בנימוקי הבקשה שהוגשה לוועדה ובנימוקי העתירה נושא פסק דין זה נכתב כי בידי העותר יש את סכום הפיצוי שנפסק כי עליו לשלם למתלונן ומשכך, כאשר העובדה שהפיצוי למתלונן לא שולם עד מתן ההחלטה שדחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי שימשה נימוק עיקרי לדחיית הבקשה, מן הראוי לקיים דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי.

2

הוועדה דחתה את בקשת העותר לקיום דיון חוזר, ובצדק עשתה כן, שכן עובר להגשת הבקשה לוועדה, כמו גם עד סיום הדיון בעתירה היום, לא הופקד סכום הפיצוי בקופת בית המשפט שהורה על תשלום הפיצוי או בקופת בית משפט זה או בכל מקום אחר שממנו ניתן היה להעביר אותו למתלונן.

משכך הם פני הדברים, לא השתנו הנתונים שהיו בפני וועדת השחרורים שדחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי, גם אם נקבל את טענת ב"כ העותר שאי תשלום הפיצוי היה הנימוק העיקרי לדחיית הבקשה, ולכן אין מקום לקבל את העתירה או לדחות את הדיון בה מעבר למה שנקבע לקיום הדיון היום, כחודש לאחר החלטת הוועדה נושא העתירה.

אנו דוחים את העתירה.

ניתנה והודעה היום, ז' שבט תשע"ו (17 ינואר 2016) במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

החלטה

איננו רואים בטענת ב"כ העותר, שנטענה כבר לפני זמן ושאין לה כל הוכחה כדי להצדיק שינוי פסק הדין או המתנה נוספת מעבר לשעות ההמתנה שהמתין בית המשפט מאז המועד שנקבע לתחילת הדיון בעתירה.

3