1

נוכחים:

העותר הובא על ידי שב"ס

ב"כ המשיבים עו"ד עידית כהן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 19.05.16, בוש"ר 37433-12-15 (בראשות השופט ע' שרון) אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם.

2

העותר מרצה מאסר שני בן 16 חודשים, בגין עבירות גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון ובזמן פסילה וכן מאסר נוסף בן חודש ו - 12 יום בגין ביטול שחרור מוקדם לאור ביצוע עבירות אלה במהלך תקופת תנאי, סך הכל מרצה העותר 17 חודשים ו - 18 יום.

תחילת ריצוי מאסרו הייתה ביום 04.07.15. מועד חלוף שני שליש ממאסרו (בניכוי מנהלי) חלף ביום 07.06.16 ומועד תום ריצוי מאסר מלא עתיד לחול ביום 15.12.16 ובניכוי מנהלי 17.11.16.

בהחלטתה עמדה הועדה על מכלול נתוניו של העותר וטענות הצדדים לפניה, ציינה כי קיים בעניינו חמ"ן שלילי וכן כי שוחרר בשחרור מוקדם בהחלטת נציב ביום 12.06.15 ועוד בטרם יבשה הדיו על החלטת השחרור שב וביצע את העבירה נושא מאסרו הנוכחי ביום 29.06.15. בנסיבות אלה, ועל רקע חוות דעת מסכמת של אבחון ומיון השב"ס המצביעה על התרשמות שלילית מהעותר והתרשמות העו"ס שהמדובר בעותר בעל דפוסים עבריינים בולטים, מעורב בפלילי מגיל צעיר, משתף פעולה באופן חלקי ואינו מקבל את גזר הדין תוך אי הבעת חרטה על מעשיו ואף מתגאה בהם, ללא מוטיבציה לטיפול ואינו מתאים לטיפול, מצאה כי לא פגה מסוכנותו של העותר ובקשתו נדחתה. יצוין כי אף נציגת רש"א סברה כי העותר אינו מתאים לתכנית שיקום בפיקוחם.

העותר טוען כי כל הנאמר בחוות הדעת העו"ס הוא שקר וכן עבר את הטיפול הנדרש והוא אינו גאה על עבירותיו. כמו כן, טוען כי באשר לכלל התיקים הפתוחים בעניינו, הגיע להסדר טיעון אשר צפוי להיות מוצג לבית המשפט ואשר עתיד לחול עם שחרורו.

המדינה עותרת לדחיית העתירה, תוך שסומכת היא ידיה על נימוקי החלטת הועדה.

3

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המדינה על נספחיהם ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו יסוד לה. יש לזכור כי ערכאה זו אינה שמה עצמה במקום ועדת השחרורים אלא בוחנת את החלטותיה על פי אמות המידה המנהליות. הועדה בהחלטתה נושא העתירה נתנה את דעתה לשיקולים הנדרשת והחלטתה מבוססת כדבעי. נציין כי שילוב העבירות בהן הורשע העותר ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד, רצף העבירות וצירוף ביצוען 19 יום בלבד לאחר שחרורו המוקדם ממאסרו הראשון, שמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו, ובצירוף המידע המודיעיני שהוצג בפני הועדה ובפנינו וביחד עם חוות הדעת שהונחו בפני הועדה ובפנינו ושנסקרו לעיל, מוביל בהכרח למסקנה כי לא זו בלבד שלא נפל פגם כלשהו בהחלטת הועדה, אלא שהיא מבוססת כראוי ומצויה בהחלט במתחם הסבירות ולא מצאנו כל טעם שהוא להצדיק את התערבותנו.

העתירה נדחית.

החומר המודיעיני מוחזר לב"כ המשיבה.

ניתן והודע היום כ"ב סיוון תשע"ו, 28/06/2016 במעמד הנוכחים.