1

בפני עתירת אסיר שעניינה תנאי החופשה שנקבעו לו.

העותר מבקש להורות למשיבים לנמק מדוע לא לאפשר לו לצאת לחופשה עם ערב אחד בלבד, ומדוע תנאי החופשה כוללים מעצר בית.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 5.9 שנים לאחר שהורשע בריבוי עבירות של גניבה ומרמה בעיסוקו ותפקודו כעו"ד.

המשיבה טוענת שהעותר לא מיצה את ההליך המנהלי. העותר הגיש בקשה לשינוי תנאי חופשתו ב- 12/2018, אולם זמן קצר לאחר הטיפול בבקשה, הוחלט על הפסקת חופשותיו בעקבות שינוי הסטטוס בו הוא מוחזק מ"אסיר" ל"עצור" שאיננו מאפשר יציאה לחופשה בהתאם להוראות פקנ"צ 04.40.00.

ביום 08/04/2019, שוב שונה הסטטוס של העותר והוא מוחזר כעת כאסיר שפוט. העותר נתבקש להגיש בקשה עדכנית לשינוי תנאי החופשה אך סירב לעשות כן.

2

לגופו של עניין, על פי מדיניות שב"ס להוראות הפקנ"צ כן בתחילת התהליך ובשלבים הראשונים של החופשה נקבעים תנאי חופשה קשיחים יותר והם מופחתים בהדרגתיות ככל שהאסיר מוכיח שהוא ראוי לאמון שניתן לו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את העתירה.

אני דוחה טענתו של העותר לפיה קביעת התנאים איננה חוקית ואיננה סבירה.

כל יציאה לחופשה מותנית בתנאים. רשימת התנאים מפורטת בנספח לפקנ"צ 04.40.00, כאשר הנספח כולל גם "סעיף סל" לתנאים על פי שיקול דעתו של הגורם המוסמך.

קביעת התנאים לחופשה הינה בגדר מתחם שיקול הדעת המסור למשיבה.

כאשר בית המשפט בוחן את אופן הפעלת שיקול הדעת, על בית המשפט לבדוק את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה.

ההחלטה הינה כאמור לשיקול דעתו של הגורם המוסמך ולא מצאתי חוסר סבירות המצדיק התערבות. (ראה החלטה בעת"א 53479-04-19).

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ט, 25 יוני 2019, בהעדר הצדדים.