1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד משה שוחטמן

ב"כ המשיב 2 עו"ד עינת לב ארי

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 18 חודשים בגין סחיטה באיומים על רקע רומנטי כמתואר בסוף עמ' 2 להחלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") שדחתה ביום 1.12.15 את בקשתו להשתחרר על תנאי בתנאי התוכנית השיקומית של מרכז אל אמל.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר העדיפה את המלצות אלמ"ב ורש"א שלא לשחרר את העותר על תנאי על פני האפיק השיקומי המקיף שהוצג בפניה ובפנינו, הכולל התנהגות חיובית במהלך המאסר.

ב"כ העותר טוען כי לא ניתן לזקוף לחובת העותר את אי שילובו בהליך טיפולי שכן הוא ביקש להשתלב בהליך כזה ולא שולב בשל יתרת מאסר קצרה.

2

כך גם טוען ב"כ העותר שלא ניתן לזקוף לחובתו את העובדה שהעותר לא יוצא לחופשות שכן הדבר נובע מאי שילובו בהליך טיפולי.

לטענת ב"כ העותר, יש בתוכנית השיקומית של מרכז אל אמל כדי לאיין את מסוכנותו של העותר שכן מדובר בתוכנית מקיפה ואינטנסיבית, שכוללת טיפול קבוצתי ופרטני, והשתתפות פעם בשבועיים בטיפול בשליטה בכעסים.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת כי צדקה הוועדה כאשר העדיפה את האינטרס הציבורי שיש בהגנת החברה מפני מעשיו של העותר על פני האינטרסים האישיים שלו וכאשר זקפה לחובתו את אי שילובו בהליך טיפולי במהלך מאסרו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא עמדה על המסוכנות שנובעת מהתנהגותו של העותר כלפי קורבן העבירה, גם אם סברה שלא מן הראוי היה להגדיר את העותר כאסיר אלמ"ב.

הוועדה זקפה לחובת העותר, ובצדק, את העובדה שלא השתתף בהליך טיפולי במהלך מאסרו שכן על פי עמדת גורמי הטיפול ורש"א, הוא אמנם הודה בביצוע העבירה נושא מאסרו אך הכחיש קיום דפוסים אלימים אצלו ותירץ את מעשיו כמעשים שנעשו בבדיחות הדעת.

עמדת הוועדה נתמכת באמור בחוות דעת אלמ"ב, המתבססת על דיווח גורמי הטיפול, לפיה העותר אמנם מודה באופן פורמלי בביצוע העבירות, אך שולל תכנון וכוונה מודעת לביצוען ומשליך את האחריות על התנהגות קורבן העבירה.

לאור כל האמור לעיל, ובהתווסף העובדה הבלתי מוכחשת שהעותר לא יוצא לחופשות בהעדר השתתפות בהליך טיפולי, צודקת הוועדה כאשר דחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בהסתמכה על עמדת רש"א ועמדת ועדת אלמ"ב.

אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום, ל' שבט תשע"ו (9 פברואר 2016) במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

3