עת"א 43368/05/20 – אביאור אסייג, נגד שרות בתי הסוהר,מדינת ישראל
1
|
בפני כב' הנשיא רון שפירא
|
|
|
העותר |
אביאור אסייג, (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד אלינה כרסנטי
|
||
נגד
|
|||
המשיבים |
.1 שרות בתי הסוהר .2 מדינת ישראל
|
||
פסק דין |
הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:
בפני עתירת אסיר שהגיש העותר, כאשר
לטענתו על המשיב לאפשר לו להשתחרר לחופשה מיוחדת בעקבות מצב החירום השורר במדינה
ובהתאם ל
העותר מרצה מאסר בפועל של 15 חודשים ו-15 יום מתאריך 21.06.19, לאחר שהורשע על פי הודאתו ב-7 אישומים וביניהם ביצוע עבירות של קשר לפשע, תקיפת סתם, שימוש ברכב ללא רשות, סחר בסמים מסוכנים, תיווך לסם מסוכן, הספקת סמים מסוכנים ושיבוש מהלכי משפט. מועד תום ריצוי מאסר מלא צפוי 05.10.20. מועד תום ריצוי מאסר מנהלי 15.06.20.
לטענתו של העותר, הינו עומד
בקריטריונים שנקבעו ב
2
המשיב טוען כי מתן חופשה, בכלל
זה גם חופשה מיוחדת, נחשב כטובת הנאה הניתנת למי שלא נשקפת ממנו מסוכנות. באשר ל
בעניינו של העותר טוען המשיב כי הגורם המוסמך דן בעניינו בתאריך 17/05/20 והחליט לדחות את בקשתו לחופשה מיוחדת בשל התנגדות גורמי המודיעין ומשטרת ישראל. נטען כי מעמדת גורמי המודיעין בשב"ס עולה כי בתיקו המודיעיני של העותר קיים חמ"ן שלילי רב ועדכני בדבר סכסוכים, אלימות, מעורבות, התנהגות שלילית וכוונות לפגיעה באחר. לכן סבורים גורמי המודיעין כי נשקף סיכון לשלום וביטחון הציבור כתוצאה מאישור החופשה ובשל כך מתנגדים לבקשה זו. נטען כי מעמדת משטרת ישראל עולה כי היא מתנגדת לבקשת העותר בין היתר בשל ידיעות מודיעיניות בדבר סכסוכים, פעילות פלילית וקשר בין עבריינים ובנוסף, על בסיס המידע המודיעיני של שב"ס, המעלה חשש לשלום הציבור וביטחונו. המשטרה מפנה לנספח מודיעיני בו הבהרות יחידת השטח להתנגדותה. על כן, נטען כי העותר אינו עונה על הקריטריונים שנקבעו וכי נשקף סיכון לשלום הציבור כתוצאה מאישור החופשה. נטען כי אין מדובר בזכות בסיסית כפי שנטען אלא בסמכות במסגרתה רשאי הגורם המוסמך לתת חופשה מיוחדת. בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה של הגורם המוסמך ואין מקום להתערב בה.
העותר טוען בתשובה לטענות המשיב כי אין לתת את מלוא המשקל למידעים. נטען כי במהלך שהותו של העותר בכלא עתלית לא היו אירועים חריגים. אם מדובר בהחזקת חפצים אסורים נטען כי נתפס דוקרן בחדרו כשהם שישה אסירים בחדר. נטען כי מדובר בסכסוכים משנת 2017. כן נטען כי אשתו וילדיו של העותר מתגוררים בביתם ולא היו אירועים חריגים. נטען כי במידה שקיימת מסוכנות ניתן להרחיקו. נטען כי לא נבדק אם המידעים רלוונטיים ועדכניים.
דיון והכרעה:
3
כאמור,
|
"(א1) (1) הנציב, או סוהר בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, רשאי, באישור השר, ובתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו לפי סעיף קטן (א), לתת לאסיר, בשל התפשטות נגיף הקורונה החדש, חופשה מיוחדת שלא תעלה על שלושים ימים; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה מיוחדת זו;
(2) על אף האמור בסעיף 68ג(א), אסיר שהוצא לחופשה מיוחדת לפי פסקה (1) ישוחרר לפי הסעיף האמור בתום ימי החופשה המיוחדת, אף אם לא עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה ביום הקובע כהגדרתו בסעיף האמור;
(3) סעיף קטן זה יחול על אסיר שהתקיימו לגביו כל אלה:
(א) הוא אזרח ישראל או תושב ישראל, השפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על 4 שנים ויתרת מאסרו עד למועד שחרורו המינהלי לפי סעיף 68ג(א) אינה עולה על שלושים ימים מיום היציאה לחופשה;
(ב)
הוא לא הורשע ב"עבירת מין או אלימות חמורה" כהגדרתו ב
(ג) הוא לא הוגדר כאסיר ביטחוני או כפעיל טרור לפי כל דין".
ניתן לראות מנוסח התיקון, כפי שטען המשיב, כי הנציב או סוהר בכיר שהוא הסמיך לעניין זה רשאי לתת לאסיר, בשל התפשטות נגיף הקורונה החדש, חופשה מיוחדת שלא תעלה על שלושים ימים, זאת בהתקיים הקריטריונים המצוינים בסעיף, ובתום ימי החופשה ישוחרר האסיר שיצא לחופשה מיוחדת. עם זאת יש להדגיש - תקנות אלו אינן מבטלות ואינן מפקיעות את חובת שב"ס לבחון ולשקול בנוסף את כל יתר הנתונים הנדרשים במסגרת חובתו כארגון בטחון להגן על שלום הציבור. מעת שאסיר נמצא כעומד בתנאי התקנות הנ"ל חובה על שב"ס לבחון גם את יתר הנתונים שבבסיס כל החלטה על הוצאת עותר לחופשה או לשחרור מוקדם.
בעקבות התיקון הנ"ל תוקנה גם פקודת הנציבות העוסקת בחופשות אסירים שמספרה 04.40.00 ונוסף לה פרק י"ד העוסק בחופשה מיוחדת לאסיר בתקופת נגיף הקורונה החדש, במסגרתו נקבע כי לצורך קבלת החלטה בעניין חופשה מיוחדת כזו תובא בפני הגורם המוסמך חוו"ד מודיעין שב"ס בצירוף עמדת אח"מ/קמב"ס וככל שעמדת אח"מ/קמב"ס תהיה לאשר את הבקשה יכללו תנאי החופשה מעצר בית וכן כל תנאי אחר שייקבע על ידי אח"מ/קמב"ס. כמו כן, נקבע כי החלטת הגורם המוסמך תתקבל לאחר שיישקלו כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עמדת משטרת ישראל לגבי הסיכון האפשרי לשלום הציבור כתוצאה מאישור החופשה. על כן, יש לקבל טענת המשיב כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת הגורם המוסמך במסגרתה קיימים שיקולים שעליו לשקול ואין מדובר בחובה של הגורם המוסמך. יש לשקול את עניינו הפרטני של כל אסיר, את חוות הדעת בעניינו ואת הסיכון האפשרי לשלום הציבור כתוצאה מאישור החופשה ואין מדובר בהחלטה גורפת.
4
כפי
שהובהר לעיל, התיקון בסעיף
לאחר שבחנתי
את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, הכוללים גם חומר חסוי, הגעתי
למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לעניין סירוב להוציא את העותר לחופשה
מיוחדת או לשחררו בהתאם ל
כידוע, בהתאם לפקודת הנציבות
הרלוונטית ולפסיקה נקבע כי חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה הנתונה לשיקול
דעתו של המשיב [רע"ב 3851/14 אבו עינם נ' שב"ס (30.05.2014)].
בהתאם לפקודת הנציבות הרלוונטית, בעת שקילת בקשה לאישור חופשה על המשיב להביא
בחשבון גם את מידת הסכנה הנשקפת לציבור במהלך החופשה. על כן, יש לקבל את עמדת
הגורמים הרלוונטיים בטרם מתן החלטה. כאמור, גם בעת שקילת הוצאת האסיר לחופשה
מיוחדת בהתאם ל
"כלל הוא כי מתן חופשה לאסיר המרצה עונש מאסר הינו ענין המצוי בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ובית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה אלא אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית (רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פד"י נב(2) 743, 746). בתחום זה נדרש איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה מהכלא לבין צרכי ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. במסגרת איזון זה, ניתנת עדיפות לאינטרס ההגנה על שלום הציבור על פני עניינו של האסיר ביציאה לחופשה (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק' על' 98(2) 177, 178)".
רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שב"ס (02.09.2004).
כללים אלו יפים גם כאשר מדובר
בשקילת הוצאת אסיר לחופשה מיוחדת או שחרורו בהתאם ל
5
יצוין כי גם אם נתייחס לשאלת
הוצאתו או אי הוצאתו של אסיר לחופשה מיוחדת בהתאם ל
בעניינו של העותר הגורם המקצועי
המוסמך דן בעניינו ודחה בקשתו לחופשה מיוחדת או לשחרור לאור
בחנתי את החומר החסוי שהוגש לעיוני, הכולל מידעים סודיים ממקורות שונים ועדכניים. כפי שנטען, המידעים אכן מצביעים על המשך מעורבות פלילית הן בכלא והן מחוץ לחומות. מהחומר שהוגש לבית המשפט עולה כי יש ממש בטענות המשיב לגבי ראיות מנהליות למעורבות פלילית ומסוכנות, המבססות את עמדת שב"ס ומשטרת ישראל המתנגדים לשחרורו המוקדם של האסיר והוצאתו לחופשה. בנסיבות אלו, כאשר ההחלטה מבוססת על ראיות מנהליות סבירות והתקבלה לאחר בחינתן ולאחר שנשקלו שיקולים ענייניים, אין עילה על פי כללי המשפט המנהלי להתערב בהחלטה.
כאמור לעיל, אין די בכך שהעותר
עונה על הקריטריונים שנקבעו ב
על כן, העתירה נדחית.
המזכירות תעביר בדחיפות עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות שב"ס.
6
ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים. |
רון שפירא, נשיא |