1

לפני עתירת אסיר שעניינה תנאי החזקתו של העותר במאסר. העותר, הסובל ממחלת האסטמה, טוען כי הוא מתקשה עד מאד בנשימה בהיותו בתא סגור עם מספר אסירים ומבקש להרחיב את השעות בהן יוכל לשהות מחוץ לתא, גם בשעות בהן האגף סגור. לטענת העותר, פנה לרופאה בבקשת אישור מתאים, אולם היא הפנתה אותו לסוהרים באומרה כי אין צורך באישור רפואי לכך. מנהל האגף, מנגד, דרש אישור רפואי. בדיון, הוסיף העותר וטען כי הוא מתקשה בנשימה עד שלעתים, באמצע הלילה, הוא נלקח למרפאה לצורך ביצוע אינהלציה.

המשיבים טענו כי לעותר אסטמה קלה מילדות וכי בהתאם להתייחסות רופאת בית הסוהר, הוא בד"כ יציב נשימתית, עושה שימוש בונטולין ולפי הצורך אינהלציה במרפאה. הובהר כי אין התוויה רפואית לאפשר לעותר זמן נוסף בחצר, מעבר לזמן המוקצה לכל האסירים. צויין כי האסירים באגף בו מוחזק העותר רשאים להיות מחוץ לתא במשך 10 שעות ביממה, בהן האגף פתוח ועל כן, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות.

אחר בחינת הטענות, לא מצאתי מקום להתערבות כלשהי בהחלטות המשיבים או להארכת פרק הזמן בו רשאי העותר להימצא מחוץ לתאו, פרק זמן שהוא ניכר. שוכנעתי כי לעותר מתאפשר להיות מחוץ לתא למשך שעות רבות במהלך היום ולא נמצא צורך רפואי המצדיק מעבר לכך, זאת על בסיס חוות דעת רופאת בית הסוהר.

עם זאת, ככל שעם העותר בתא מוחזקים אסירים מעשנים, רשאי העותר כמובן לבקש את העברתו לתא אחר, ללא מעשנים, זאת בשים לב למחלתו והמשיבים ישקלו זאת בחיוב.

העתירה נדחית.

2

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.