1

בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירת אסיר, במסגרתה מבקש העותר להורות על ביטול החלטת המשיב, המורה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו על העותר וריצוי יתרת תקופת המאסר שנותרה לריצוי במתקן כליאה.

העותר נשפט לריצוי שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות על פי החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ויליאם חאמד) החל מתאריך 1.6.17 (גזר דין מיום 22.3.17 בת"פ 48192-07-15). העותר התייצב לתחילת עבודות השירות בזמן, חתם על הכללים ונשלח לעבודה במרכז יום לקשיש בעכו. העותר לא הגיע למקום העבודה באותו יום והמשיך להיעדר ללא אישור. רק ביום 13.6.17 או בסמוך לתאריך זה התייצב במקום העבודה וסירב לעבוד. העותר ניתק קשר עם משרד המשיב. העותר זומן באמצעות דואר רשום לשימוע לפי הכתובת שרשם ביום קליטתו לעבודות השירות. הדואר הגיע לכתובתו של העותר שסירב לקבל את הזימון. העותר התקשר למפקח ביום 2.7.17 בבוקר ובאותה שיחה המפקח הדגיש בפניו שהינו מוזמן לשימוע ביום 5.7.17. העותר לא הגיע לשימוע ולכן הומלץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, אשר אושרה על ידי מפקח המחוז ביום 9.7.17.

2

העותר טוען במסגרת העתירה כי הגיע במועד לתחילת ריצוי עבודות השירות, אך האחראית במקום טענה שהגיע באיחור ולכן המפקח אמר לו ללכת הביתה. כן טוען כי כמה ימים לאחר מכן דיבר טלפונית עם המפקח ואמר לו שמקום העבודה רחוק ואין באפשרותו להגיע בתחבורה ציבורית מכיוון שאין לו כסף. נטען כי המפקח הבטיח שיסדר מקום אחר קרוב למקום מגורי העותר ויצור עמו קשר. נטען כי העותר המתין להודעה מהמפקח וכאשר התקשר למפקח נאמר לו שעבודות השירות בוטלו. העותר טוען שלא קיבל זימון לשימוע והמפקח לא התקשר אליו ולא זימן אותו לשימוע. מבוקש לתת לו הזדמנות להשמיע טענותיו.

המשיב טוען כי העותר נעדר מעבודות השירות וניתק קשר עם משרד המשיב. נטען כי חתם על הכללים ונשלח לעבודה במרכז יום לקשיש. הוא הוזהר שעליו להתייצב בצורה סדירה, זאת לאור ניסיון העבר ממאסרו הקודם בעבודות שירות. נטען כי העותר לא הגיע למקום העבודה והמשיך להיעדר ללא אישור ורק ביום 13.6 התייצב במקום העבודה וסירב לעבוד. קיים מכתב מהמעסיקה במקום לפיו העותר זלזל והתנהג בחוסר כבוד והיא איננה מעוניינת להעסיקו עוד. נטען כי למעט היום הראשון לא הצליחו ליצור קשר עם העותר. נטען כי כל הטענות שהועלו בעתירה לא נטענו בפני המשיב. לאור התנהלותו זומן לשימוע באמצעות דואר רשום לפי הכתובת שרשם ביום קליטתו. הדואר הגיע לכתובת אך העותר לא הסכים למשוך אותו. כן נטען כי העותר התקשר למפקח מספר ימים לפני השימוע שנקבע ליום 5.7.17 והמפקח הדגיש בפניו שהוא מוזמן לשימוע. נטען כי העותר בחר שלא להגיע לשימוע ולא למצות את ההליך המנהלי. על כן, נטען כי מדובר בהחלטה סבירה שאין להתערב בה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי העותר נעדר מעבודות השירות ללא אישור, גם כאשר הגיע למקום עבודות השירות הפגין יחס מזלזל וחוסר כבוד וסירב לעבוד. לאחר מכן המשיך להיעדר וניתק קשר עם משרד המשיב. העותר הפגין זלזול מוחלט בעונש שנפסק שעליו לרצות.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי בהתנהלות המשיב או בהחלטת המשיב נפל פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבות. כמו כן, נראה כי העותר לא הפנים את משמעות עונש המאסר שנגזר עליו.

בכל הנוגע לטענות העותר בדבר השימוע, הרי שהזימון לשימוע נשלח בדואר רשום לכתובת אותה מסר העותר בהתייצבותו אצל המשיב והעותר סירב לקחת את הזימון. העותר אף תוזכר טלפונית על מועד השימוע ולמרות זאת בחר שלא להתייצב. טענתו על כך שלא ידע על מועד השימוע נטענה ללא ביסוס ולא מצאתי מקום לקבלה בנסיבות העניין. מאחר שהעותר לא התייצב לשימוע ולא ביקש דחייתו מבעוד מועד הוא מנוע מלהעלות טענות בפני ביהמ"ש לאחר שלא מיצה את ההליך המנהלי [ראו: רע"ב 9659/05 אבנר דהן נ' מדינת ישראל (4.12.2005); רע"ב 1496/07 רועי כץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (26.4.2007); רע"ב 6108/07 מאיר חדד נ' הממונה הארצי על עבודות השירות (12.7.2007)].

3

בנסיבות אלו, אין מנוס מלדחות את העתירה נגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, שכן מדובר בהחלטה סבירה, שהתקבלה משיקולים ענייניים ובהליך ראוי. העתירה נדחית.

העותר יתייצב לרצות את יתרת עונשו בהתאם לרישומי שב"ס במאסר במתקן כליאה.

העותר יתייצב למאסרו בבית סוהר קישון ביום 5.11.17 עד השעה 10.00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 04-6728405, 04-6728421, 08-9775099.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, במעמד הצדדים.