הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני עתירת העותר שהוגשה נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל בבית סוהר. העותר, בן 29, נדון במסגרת ת.פ. 23315-02-21 של בימ"ש השלום בתל אביב-יפו ל- 4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, בגין עבירת נשק. ריצה חלק מעבודות השירות, אך לאחר שהתקיים שימוע הוחלט על הפסקת ביצוע מאסרו של העותר בדרך של עבודות שירות וריצוי יתרת העונש במאסר בבית הסוהר, מאחר שעובד השירות השתמש בשפה בוטה כלפי המעסיק וכן איים על המפקח מטעם המשיב.

העותר הגיש עתירה קודמת (עת"א 62735-11-22) במסגרתה קבע בימ"ש זה כי המשיב יערוך לעותר שימוע נוסף כאשר הוא מיוצג. במסגרת העתירה הנוכחית טוען העותר כי ביום 02.01.23 נערך שימוע בפני המשיב וניתנה החלטה המורה על ריצוי יתרת העונש מאחורי סורג ובריח לתקופה של 45 ימים. נטען כי השימוע לא התקיים בנפש חפצה ולא נתנו לעותר לטעון את מלוא טענותיו והוועדה גיבשה דעה עוד טרם השימוע. העותר טוען כי לא היו איומים מצדו. נטען כי המשיב בעצמו לא בטוח שאכן היה איום. לא ראוי להכניס אדם לכלא על ספק. נטען כי לא היה איום מעולם. לעותר ייגרם נזק משמעותי אם ייכנס למאסר מאחורי סורג ובריח. ראוי לתת לו הזדמנות משיקולי שיקום. במהלך השימוע נטען כי יש הקלטה של האיומים אך לא הוצגה הקלטה.

המשיב טוען כי מדובר בעובד שירות אשר במהלך ביצוע עבודת השירות איים על המפקח ואף הוגשה נגדו תלונה במשטרה בגין כך. נטען כי בהתאם לפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת התקיים שימוע חוזר שלאחריו ניתנה החלטה נוספת שמורה על הפסקת עבודות השירות. השימוע התקיים בלב פתוח. ההחלטה לא התקבלה מראש כטענת העותר.

לבקשת ביהמ"ש במהלך הדיון הודיע המשיב כי טרם התקבלה החלטה בעניין התיקים הפליליים של העותר בגין האיומים על המפקח. המשיב טוען כי לעניין ניהול הפרוטוקול של השימוע העותר וב"כ חתמו על כך. נטען כי הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות איננה זכות מוקנית ועל נאשם המבקש לרצות מאסרו בעבודות שירות לקבל על שכמו את עול האחריות הנלווה למסלול ענישתי מיוחד זה. נטען כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב ואין חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. נטען כי העותר הפר את הכללים לביצוע עבודת שירות וזאת לאחר שאיים על המפקח מטעם המשיב והפר את תנאי הערובה כאשר יצר קשר עם המפקח בניגוד לכתב הערובה עליו חתם.

העותר לא הצביע על פגם המצדיק התערבות ביהמ"ש בהחלטת המשיב. המשיב בחן את פנייתו של העותר והמסמכים הרלוונטיים ונמצא כי ההליך המנהלי הינו תקין. מדובר במי שאיים על המפקח ובהמשך הפר צו הרחקה. לכן הוחלט על הפסקה מנהלית. נטען כי במהלך השימוע ניסו לבדוק עם העותר האם הוא מבין את חומרת מעשיו ולוקח אחריות על מעשיו. העותר היה מיוצג במעמד השימוע ולא העלה כל טענה חדשה שלא נשמעה במסגרת השימוע הקודם. המשמע היה סבור כי לאור חומרת ההפרות של העותר, אשר כללו עבירות כנגד מפקח עבודות שירות בזמן ביצוע עבודות השירות, אין מנוס מלהמליץ על הפסקה מנהלית. העותר לא העלה כל פגם קיצוני המצדיק התערבות בהחלטה שהינה סבירה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא נפל בהחלטת המשיב או בהתנהלות המשיב פגם המצדיק התערבות.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי מדובר בעותר אשר הפר את כללי עבודות השירות. המשיב שב ובחן את טענות העותר בשימוע נוסף, במסגרתו העותר היה מיוצג, והחליט שאין מקום להשיב את העותר לריצוי יתרת עבודות השירות ויש להורות על הפסקה מנהלית לאור התנהלותו של העותר בריצוי עבודות השירות. לא ניתן לקבל את טענות העותר כי השימוע לא נערך בנפש חפצה וכי ההחלטה הייתה ידועה מראש, טענות שנטענו בעלמא, כאשר חזקה על המשיב כי ניהל הליך תקין וחזקה זו לא נסתרה על ידי העותר.

כאמור, העותר היה מיוצג ושטח טענותיו בפני המשיב, אך המשיב סבור כי לאור חומרת התנהלותו של העותר בעת ריצוי עבודות השירות, לא ניתן להורות על השבתו לעבודות השירות. מדובר בעניין שנמצא במסגרת שיקול דעתו של המשיב ולא מצאתי כי נפל בהתנהלותו או בהחלטתו של המשיב פגם המצדיק התערבות.

בסיכומו של דבר, במקרה זה אינני סבור כי נפל פגם בהחלטת המשיב המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטה. המשיב פעל כדין כאשר החליט על הפסקה מנהלית וכן העותר לא ביסס טענותיו כי נפל פגם בהליך השימוע. כמו כן, לא מצאתי כי קיימת הצדקה בנסיבות העניין לפעול לפנים משורת הדין. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, העתירה נדחית.

העותר יתייצב לרצות את יתרת עונשו בהתאם להחלטת המשיב בבימ"ר קישון ביום 1.3.23 עד השעה 09:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים:

074-7831077; 074-7831078.

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ג, 09 פברואר 2023, במעמד העותר וב"כ הצדדים.