1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") לשלבו בסבב חופשות.

המבקש, נשוי ואב ל-4 ילדים, מרצה את מאסרו הראשון והוא, לטענתו, אסיר חיובי, ללא עבירות משמעת אשר נטל חלק במגוון קבוצות טיפוליות באופן משביע רצון. המבקש טוען כי הגיש בקשתו לגורמים הרלוונטיים אצל המשיבים ואלו בחנו בקשתו בין היתר לאור התנהגותו כפי שפורט לעיל ובתום הבדיקה, הומלץ כי המבקש ישולב בסבב החופשות. בקשתו נדחתה בשל התנגדות משטרת ישראל המבוססת על ידיעה כלשהי, אשר לטענת המבקש, אבד עליה הכלח. לטענתו, גם גורמי שב"ס לא ייחסו חשיבות לידיעה זו, שהרי המליצו על אישור החופשה. מכאן העתירה.

המשיבים טענו בתשובתם כי המדובר באסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 4 שנים, 6 חודשים ו- 28 ימים לאחר שהורשע בביצוע 84 עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975, בנסיבות מחמירות וכן בביצוע 170 עבירות לפי סעיף 220(4) ו170 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961.

המשיבים טענו ראשית, כי אין לאסיר זכות קנויה ליציאה לחופשה וכי בקשה כזו נבחנת על ידי הגורם המוסמך, לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 ובהתאם לפקודה העוסקת בחופשות אסירים, פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00. עוד נטען כי יציאתו של אסיר המסווג בקטגוריה ב'1 כפי שמסווג המבקש, מותנית באישור משטרת ישראל. במקרה כאן, התנגדות המשטרה מבוססת על חמ"ן שלילי ומשמעותי של גורמי המודיעין בשב"ס. בהתאם לאמור לעיל, לאחר שנבחנה הבקשה על ידי הגורמים הרלוונטיים ולאור המלצות הגורמים המקצועיים, להם מסור שיקול הדעת והסמכות להחליט שלא לאשר את הבקשה בין היתר על יסוד מידע מודיעיני גלוי וסודי, הרי שדין העתירה להידחות.

2

בדיון לפני חזרו הצדדים על טענותיהם, ב"כ המבקש הוסיף וטען כי יש לאפשר לו לעיין בכל מידע שאינו סודי, גם אם באופן שבו ייחשף בפניו חלק מן המידע. עוד טען כי להערכתו לא מדובר במידע עדכני והוא מבקש, לכן, כי בית המשפט יבחן את המידע, את מקורותיו ומהימנותו. ב"כ המבקש הדגיש את החשיבות שבשילוב אסיר בסבב חופשות לצורך שיקומו, מה גם שעסקינן, כך לטענתו, באסיר אשר פועל להגשמת תכליות השיקום, נוטל חלק בטיפול ומבקש לשנות את דרכיו.

המשיבים הגישו לעיון בית המשפט מידע מודיעיני ועתרו להורות על דחיית העתירה על יסוד האמור במידע אשר הוצג.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים אשר הוצגו לעיוני הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

אפתח ואומר כי לא מצאתי במידע אשר הוגש לעיוני מידע כלשהו שניתן לחשיפה בפני העותר. אין המדובר בערבוב מידע סודי עם מידע שמטיבו אמור להיות גלוי, כפי שביקש ב"כ המבקש לרמוז, כך על פי הפסיקה אליה הפנה ויודגש כי בענייננו, ב"כ המבקש הסכים להצגת החומר החסוי בפני בית המשפט ולא עתר להצגת תעודת חיסיון.

לעצם העניין, אכן, בעניינו של המבקש, שב"ס המליץ לאשר שילובו בסבב חופשות, אולם אין הכרח כי עמדת המשטרה ועמדת שב"ס יהיו אחידות ובהחלט יתכן כי מנקודת המבט של כל אחד מן הגופים, בין היתר בשל נגזרת האחריות של כל אחד מהם, תהיה להם עמדה שונה בסוגיה זו.

עמדת משטרת ישראל מנומקת ומבוססת על מידע מודיעיני ואיני סבורה כי עמדה זו, או ההחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, לוקות באופן כלשהו. למסקנה זו הגעתי לאחר שעיינתי במידע אשר עמד לנגד עיני המשטרה שעה שמסרה את עמדתה בנושא.

בנסיבות הללו, משלא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות המשיבים, אני מורה על דחיית העתירה.

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.