1.      לפני בקשה דחופה להבהרה ולעיון מחדש בהחלטה שניתנה היום, ה- 15.2.23, בגדרה נדחתה בקשתו הדחופה של העותר למתן צו על תנאי - עיכוב מאסר עד להכרעה בעתירה.

על המבקש הוטל מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בהודעה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות מטעם הממונה על עבודות השירות מיום 14.11.22 הופסקה עבודת המבקש כעובד שירות, והוא נדרש להתייצב בבית סוהר לריצוי יתרת עונשו. המבקש הגיש עתירה מנהלית בעניין ההפסקה של עבודות השירות (עת"א 31348-12-22, להלן: "העתירה הראשונה"). העתירה הראשונה נדחתה, והמבקש חויב להתייצב לריצוי המשך מאסרו ביום 15.2.23 בשעה 9:00. המבקש לא התייצב הבוקר לריצוי המשך מאסרו. תחת זאת, הגיש עתירה מנהלית נוספת, וכן הגיש בקשה דחופה לעיכוב המאסר עד להכרעה בעתירה.

בהחלטה שניתנה מוקדם יותר היום (להלן: "ההחלטה"), נדחתה בקשת המבקש לעיכוב המאסר. לאחר פרסומה, עתר המבקש בבקשה דנן, להבהרת ההחלטה ולעיון מחדש בה.

2.      לטענת המבקש, אביו חולה במחלה קשה. לדבריו, ביקש להפנות מסמכים רפואיים לשירות בתי הסוהר (להלן: "השב"ס"), בהתאם להחלטה שניתנה בעניין במסגרת העתירה הראשונה. אך מזה שבועיים מפר השב"ס את ההחלטה האמורה, ואינו עושה דבר על מנת לאפשר לו למצות את טיעוניו ולהמציא את המסמכים. המבקש אף קבל כי אביו לא זומן לשימוע, בניגוד להחלטה.

בנוסף, טען המבקש, כי אינו עושה דין לעצמו, כי הוא פנה ופונה לקבלת ארכות, וביקש כי יקויים דיון בעניינו במסגרתו יתאפשר לו להשמיע את טיעוניו.

3.      אין מקום להבהרת ההחלטה או לעיון חוזר בה.

המבקש היה אמור להתייצב היום בשעה 9:00 לריצוי מאסרו בהתאם להחלטה שניתנה בעתירה הראשונה. עם זאת, המבקש לא התייצב לריצוי המאסר. תחת זאת, הגיש המבקש עתירתו, ובגדרה הבקשה לעיכוב המאסר רק היום, בשעות אחר הצהרים המאוחרות. מדובר בהתנהלות חוזרת של המבקש, שפעל באופן דומה בגדרה של העתירה הראשונה, אותה הגיש רק לאחר המועד בו היה עליו להתחיל בריצוי מאסרו.

המבקש לא סיפק כל הסבר לפשר התנהלותו ולעיתוי הגשת הבקשה לעיכוב המאסר, לאחר חלוף מועד ההתייצבות להמשך ריצויו. טענת המבקש, כי הקושי בהצגת מסמכים לשב"ס התעורר כבר לפני שבועיים, מחזקת הרושם, כי לא היתה סיבה ממשית להגשת הבקשה דווקא בעיתוי זה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

4.      באשר לסיכויי העתירה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אלו אינם נחזים לגבוהים.

עתירתו הראשונה של המבקש, במסגרתה תואר מצבו הרפואי של אביו - נדחתה.

המבקש לא פירט מהו הבסיס חוקי להגשתה של עתירה חוזרת בעניין שכבר הוכרע. טענותיו הסתכמו בהפניה להחלטה נוספת שניתנה ביום 23.1.23, בגדרה של העתירה הראשונה, לאחר דחייתה, בעקבות טענות נוספות שהעלה המבקש לעניין מצבו הרפואי של אביו, אשר זו לשונה:

"בדברי העותר שנשמעו לאחר מתן ההחלטה עלו נימוקים חדשים שאין להם ביטוי בתרשומות של שב"ס ואשר נזכרו בתצהיר המצורף לעתירה שבפני באופן לקוני ושולי.

מובהר כי החלטתי אינה מתייחסת לנימוקים הקשורים במצב הרפואי של אביו של העותר. העותר רשאי לפנות לשב"ס בבקשות בנושא זה, והגורמים המוסמכים בשב"ס יחליט בהתאם למדיניות הנוהגת בשב"ס. אין בהחלטתי זו כדי למנוע משב"ס לקבל כל החלטה שבתחום סמכותו, וכן לשנות את מועד ההתייצבות של העותר אם יימצא לנכון."

כעולה מהחלטה זו, אין בה כדי לעכב את מועד ההתייצבות להמשך ריצוי עונש המאסר. אף אין בה משום מתן הוראות אופרטיביות לשב"ס, כי אם הרשאה למבקש לפנות לשב"ס בבקשות בנושא זה, על מנת שזה יקבל "כל החלטה שבתחום סמכותו".

בהקשר זה יצויין, כי ביום 13.2.23 עתר המבקש בגדרה של העתירה הראשונה בבקשה נוספת להארכת מועד התייצבותו למאסר, בה פירט את הטענות שהעלה גם במסגרת עתירתו החוזרת. בהחלטה מיום 13.2.23 נדחתה בקשתו תוך שצויין, בין היתר: "ההחלטה שניתנה בתום הדיון ביום 23.1.23 לא נועדה לרוקן מתוכן את החלטה מאותו מועד שדחתה את העתירה, היא אף לא נועדה לתת בידי העותר "קלף פתוח" להמשיך ולהתחמק מריצוי עונשו". כמו כן נכתב, כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו כפי שכבר נקבע.

על כן ספק אם די בטענותיו של המבקש בדבר "ביזוי" החלטת בית המשפט בידי שב"ס בכך שלא איפשר למבקש להמציא את מסמכי אביו ולא זימן את המבקש לזימון - משום הצדקה מספקת להגשת עתירה נוספת בעניין ולהתחמקות מריצוי העונש.

5.      מטעמים אלה, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אני מאריכה את המועד להתייצבות להמשך ריצוי מאסרו של המבקש עד למחר, ה- 16.2.23, בשעה 9:00.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.