1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") המלין על סיווגו בפרופיל אלמ"ב (אלימות במשפחה).

המבקש טוען כי העבירות בגינן הוא מרצה עונש מאסר, אינן נוגעות לאלמ"ב ובכל זאת, כל ניסיונותיו להביא לשינוי הפרופיל אשר נקבע לו, בין היתר לאחר שעבר סדנאות וקבוצות מתאימות, לא הועילו והסיווג לא שונה. לטענת המבקש, אין כל טעם המצדיק סיווגו ככזה ועל כן הוא פונה ומבקשת את עזרת בית המשפט.

המשיבים טענו כי המבקש מרצה עונש מאסר בן 10 שנים מאז 15.12.15 ובשנת 2017 סווג כאסיר אלמ"ב לאחר שנפתחו נגדו מספר תיקי פל"א שעניינם אלמ"ב. המשיבים טוענים כי הסיווג נעשה בהתאם לסעיף 5(ב)(3)(ג) לפקודת הנציבות 04.54.03 בעניין אופן עבודת ועדות משרדיות ובין משרדיות לעבירות במשפחה- אלימות וגילוי עריות" לפיו אסיר יוגדר כפרופיל אלמ"ב מקום בו הוגשה תלונה במשטרה והוחלט על סגירת התיק. כנגד המבקש הוגשו 4 תיקים, בתקופה הנופלת מ-3 שנים מיום תחילת ריצוי מאסרו הנוכחי ולכן, סיווגו נעשה בהתאם להוראות הפקודה. בנסיבות הללו, טענו המשיבים כי לא נפל פגם בהחלטה לסווג את המבקש בפרופיל אלמ"ב, ואין כל הצדקה להתערב בה. המשיבים הוסיפו והפנו לפסק דין בעתירה קודמת שהוגשה על ידי המבקש (עת"א 35814-02-20 קרנש נ' שירות בתי הסוהר) אשר בו התייחס בית המשפט לסוגיית סיווגו של המבקש כפרופיל אלמ"ב, לאחר שהוצגו בפניו החלק החסוי בדו"ח ועדת אלמ"ב וכן מידע מודיעיני. בית המשפט, באותה עתירה אשר עסקה בחופשות, קבע כי בידי המשיבים היו אינדיקציות "למכביר" המצדיקות סיווג המבקש כאלמ"ב.

המשיבים ציינו כי בחודש ינואר 2021 התכנסה ועדת אלמ"ב ודנה בבקשת העותר, אולם משלא נמצא כי חל שינוי במצבו של המבקש, ההיפך הוא הנכון, נותרה ההחלטה בדבר הסיווג על כנה. בהקשר לכך, צויין כי המבקש לא עבר טיפול משמעותי והמסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה.

על כל אלה, עתרו המשיבים להורות על דחיית העתירה.

2

בדיון חזר המבקש על האמור בעתירתו. בא כוחו הוסיף, בין היתר, כי המדובר בהחלטה שפוגעת בסיכויי המבקש להשתקם, מאחר שהוא לא יוכל להתחיל טיפול בגין העבירות בהן הורשע קודם שיסיים טיפול בנושא אלמ"ב. ב"כ המבקש טען כי למבקש אין כל קשר לאותה אישה שהגישה את התלונות, היא לא בת משפחה ולא בת זוג ובסה"כ ביקרה אותו 4 פעמים בבית הסוהר. לטענת ב"כ המבקש, המשיבים מתייחסים לצו הרחקה אשר הוצא כנגד המבקש, אולם המבקש מכחיש קיומו של צו כזה. בהמשך, אישר כי צו ההרחקה התייחס לבעלה של אותה אישה שנטען כי היתה בת זוגו ולא לבת הזוג עצמה.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמידע אשר הוצג לפני בדיון ושמעתי את הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות מן הנימוקים שיפורטו.

ככלל, ההחלטה בדבר סיווג אסיר מסורה לגורמים המקצועיים אצל המשיבים, על פי שיקולים שונים, בין היתר לצורך ניהול בית הסוהר ושמירה על כל השוהים בתחומו.

עם זאת, גם בחינה עניינית של ההחלטה אשר ניתנה בעניינו של המבקש, מובילה למסקנה כי המדובר בהחלטה שהיא סבירה ואין מקום להתערב בה.

טענת המבקש כי אין ולא היה בינו לבין אותה מתלוננת קשר זוגי, נסתרת הן במידע הגלוי הן בחסוי. מתקצירי תיקי החקירה עולה כי התקיים קשר זוגי והתלונות הן על הטרדה מצד המבקש, תלונות אשר כאמור, לא הובילו לנקיטת הליכים כלשהם. גם מהחומר החסוי עולה בבירור כי בין המבקש לאותה מתלוננת היה קשר זוגי ועוד עולה מידע המצביע על סיכון למתלוננת מצד המבקש. יוצא, אם כן, כפי שקבע בית המשפט בעתירה אשר הוזכרה לעיל, כי אכן בעניינו של המבקש יש אינדיקציות רבות המצדיקות סיווגו כאלמ"ב, גם לעת הזו ולמרות חלוף הזמן, זאת, גם בין היתר, בהעדר טיפול מספק. מכאן, לא מצאתי דופי בהחלטת הועדה על סיווג המבקש והתוצאה היא דחיית העתירה.

בשולי הדברים, לאור הראיות אשר הוצגו והדברים שהועלו בפני ועדת אלמ"ב, נדמה כי המבקש לא ניצל את הזמן שחלף בין החלטת ועדה אחת לזו שאחריה ולא פעל כדי להיטיב את מצבו. שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הטיפול לוקה ולכן גם בהיבט זה, לא נמצא כי יש מקום לשינוי הסיווג.

ככל שהדברים תלויים במבקש, טוב יעשה אם ישתף פעולה בקבוצות הטיפוליות שהותאמו לו וכך, ככל שיוכיח כי אכן השתנו פני הדברים, תוכל ועדת אלמ"ב לדון בעניינו ולבחון את בקשתו פעם נוספת.

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

3