1

לפניי עתירת אסיר, בה מבקש האסיר להורות למשיבה לשחרר אותו לאלתר.

טענות העותר

העותר טען כי נגרם לו עוול מתמשך בכך שהוא נעצר ונשפט על עבירות שביצע אדם אחר העונה לאותו שם - אברם מסילתי ושמספר ת.ז. שלו זהה למספר הזהות של העותר. העותר ריצה ומרצה עונש המצטבר ל-20 שנות מאסר לשווא.

תגובת המשיבה

נושא העתירה איננו מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט המנהלי הדן מכוח הוראות סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר. טענת העותר לא נראית על פניה סבירה ומכל מקום עליו לפנות בבקשה מתאימה לביהמ"ש אשר דן בעניינו. לפיכך, יש מקום להורות על מחיקת העתירה על הסף.

בהחלטה מיום 25/10/15 ניתנה זכות תשובה לאסיר, אך לא הוגשה כל תגובה.

2

ביום 26/11/15 ניתנה החלטה נוספת המורה לעותר להגיש תשובה לתגובה, אולם עד היום לא הוגשה כל תגובה.

סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר מאפשר לאסיר להגיש עתירה בכל עניין הנוגע למעצר או למאסר.

עתירתו של האסיר הינה רחבה ומקיפה יותר. היא איננה נוגעת לעניין הקשור במעצר או במאסר אלא לעצם המאסר ולא רק מאסר זה אלא מתייחסת לתקופת עבר למאסרים שריצה ועונשים שנגזרו עליו, לטענתו, זה 20 שנה.

נראה לי שהמסגרת של עתירה על פי פקודת בתי הסוהר אינה המסגרת המתאימה.

יש להניח שככל שטענתו של העותר איננה חדשה והוא מתמיד בטענתו זה 20 שנה לפחות, אזי טענותיו נטענו בפני הערכאות שדנו בעניינו.

לפיכך, אני מורה על מחיקתה של העתירה.

יחד עם זאת, מאחר והעותר איננו מיוצג וככל שיש אמת כלשהי בטענותיו, הרי שמדובר לכאורה בפגיעה חמורה ביותר בזכויותיו כאדם. לפיכך, אני מורה על העברת עותק של העתירה ושל החלטתי לסניגוריה הציבורית על מנת שתשקול אם יש מקום לנקיטת הליך ופנייה לערכאה שיפוטית לאור טענותיו של העותר, לאחר שנציג הסניגוריה ייפגש עם העותר וישמע ממנו ישירות את טענותיו.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ו, 22 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.