1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד בועז קניג

ב"כ המשיב 2 עו"ד רינת חנוך

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה 9 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות של גניבת נשק ממקום עבודתו ובסחר באותו נשק נושא ת"פ 19988-02-10 (בית משפט מחוזי מרכז) שכתב האישום וגזר הדין בו צורפו כנספח ב' לכתב התגובה.

העותר מלין על החלטת המשיבה 1 מיום 6.7.16 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של מרכז "התחלה חדשה" שהוצגה בפניה ובפנינו.

2

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי הוועדה לא התחשבה בהתנהגותו החיובית לעילא ולעילא של העותר במהלך מאסרו, כאשר אין לחובתו דו"חות משמעת או מידעים, ובכך שהוא יוצא לחופשות ללא תנאים מגבילים במשך עשרות פעמים.

כמו כן טוען ב"כ העותר כי העותר הבין את חומרת מעשיו, במהלך מאסרו וחופשותיו לא השתמש באלכוהול, הוא יוצא במסגרת השיקום הקבוצתי לעבוד ללא פיקוח של שב"ס במפעל עוגן פלסט לשביעות רצון מעבידיו, כפי שבאה לביטוי במכתב שצירף כנספח ב' לעתירה.

לטענת ב"כ העותר, יש בתוכנית השיקומית של מרכז "התחלה חדשה" כדי לאיין את מסוכנותו, גם אם לא עבר טיפול באגף השיקום הפרטני, כפי שדרשה הוועדה, בעקבות דו"חות גורמי הטיפול ורש"א, שעליו לעבור בטרם תוכן לגביו תוכנית רש"א.

לדברי ב"כ העותר, העותר ביקש להשתלב באגף השיקום הפרטני ואף מצא מעסיקים שיהיו מוכנים להעסיקו בעבודה במסגרת אותו אגף אך עד שהתקשרו לאותם מעסיקים, נתפסו המקומות על ידי אסירים אחרים.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר מבלי שהשתלב בהליך השיקום הפרטני שכן התנהגות טובה בכלא איננה חזות הכל ולאור נתוניו של העותר היה עליו לעמוד ברף גבוה של שכנוע, שבו לא עמד, כל עוד לא השתלב בהליך השיקום הפרטני.

באשר לתוכנית השיקום הפרטית, טוענת ב"כ המשיב שאין בה כדי לענות על הצרכים הטיפוליים להם זקוק העותר ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו כאשר יחזור לקהילה.

עיון בעמדת גורמי הטיפול, כפי שהובאה בפני הוועדה ובפנינו, ובדו"ח רש"א מיום 7.6.16, מעלה כי גורמי הטיפול התרשמו שהעותר בעל נוקשות מחשבתית, מונע מתוך קושי לשנות את דפוסי התנהגותו, הוא מצוי בעיצומו של תהליך טיפולי ויכול להיתרם מתהליך טיפולי נוסף באגף השיקום הפרטני ולכן הוצע לו להשתלב באגף השיקום הפרטני אך הוא סירב.

גם רש"א סבורה, בהסתמך על דו"ח גורמי הטיפול, שעל העותר לעבור הליך שיקום פרטני ולאחר מכן תוכל לערוך תוכנית שיקום בקהילה עבורו.

לאור מסוכנותו של העותר, כפי שנובעת מהתנהגותו נושא מאסרו, עמדת גורמי הטיפול ורש"א לפיה על העותר למצות את כל הליכי הטיפול במהלך מאסרו, היא עמדה סבירה ומוצדקת ורשמנו בפנינו את הסכמת העותר להשתלב בהליך טיפול באגף שיקום פרטני.

3

חזקה על גורמי הטיפול כי לאור הסכמה זו יבחנו את שילובו של העותר באגף השיקום הפרטני על מנת שיוכל להוכיח נסיבות חדשות בוועדת השחרורים הקרובה שקבועה לדיון בעניינו בתחילת חודש מרץ 2017.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.