בפני

כב' השופט אהרון משניות

המבקש

אייל בן משה (אסיר)
באמצעות ב"כ עו"ד מוטי אזולאי

נגד

המשיב

שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים
באמצעות ב"כ עו"ד ליאת רותם

החלטה

בפניי בקשה לקיום הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט. לפי הנטען בבקשה, המבקש נדון בדין משמעתי לשבעה ימי בידוד, אשר במהלכם נשללה ממנו גם האפשרות להיות בקשר טלפוני עם עורכי דינו.

לטענת ב"כ המבקש, ההחלטה לשלול מהמבקש את האפשרות לקשר טלפוני עם עורכי דינו, בעת שהייתו בבידוד בעקבות הרשעתו בדין משמעתי, מבזה את פסק הדין ניתן בעתירה זו לפני כשנה ומחצה, ביום 12.7.18, אשר בו נקבע כי הקשר של אסיר עם עורך דינו אינו טובת הנאה, אלא חלק מהזכות החוקתית להליך הוגן, ולכן "... שלילה או הגבלה ממשית של משך הזמן של הקשר הטלפוני של העותר עם עורכי דינו, מעבר להגבלת משך הזמן של הקשר הטלפוני שנקבעה לכל האסירים באגף, פוגעת פגיעה לא מידתית בזכות החוקתית להליך הוגן...".

ב"כ המבקש לא הסתפק בבקשה זו, ובהודעת עדכון שהגיש יום לאחר הגשת הבקשה, שב וטען, בלשון בוטה כדרכו, כי אף שהמבקש יצא בינתיים מהבידוד, "המשיב בז להחלטותיו של בית המשפט... דורס ברגל גסה את החלטותיו השיפוטיות של בית המשפט", ואף הרהיב עוז לטעון כי אם תידחה בקשתו, משמע כי "בית המשפט יחליט כי מותר שלא לקיים החלטות שיפוטיות...", כלשונו בסעיף 8 להודעה האמורה, מיום 11.12.18. מכאן בקשתו כי בית המשפט יקנוס את המשיב ב-50,000 ₪, ולחלופין יורה על ימי מאסר למפר ההחלטה.

לעומת זאת, ב"כ המשיב טוענת בתגובתה לבקשה, כי בשונה מהנטען בבקשה, המבקש נדון בדין משמעתי ל-3 ימי בידוד בלבד, ובנוסף על כך נשללו ממנו בהליך מנהלי טובות הנאה של קנטינה וביקורים למשך חודש ימים. ב"כ המשיב טוענת עוד, כי בשונה מהנטען בבקשה, התאפשר לעותר לשוחח בטלפון טרם כניסתו לבידוד, וגם היה יכול להיפגש עם עורכי דינו, אם היה מגיש בקשה מתאימה למנהל האגף.

ב"כ המשיב מוסיפה וטוענת כי פסק הדין שניתן בעתירה זו, מתייחס להליך של שלילת טובות הנאה בלבד, ולא להליך של ענישה בדין משמעתי, ולכן ההליך של ביזיון בית המשפט כלל אינו רלוונטי בנסיבות שלפנינו. לדבריה, הדברים אמורים ביתר שאת נוכח האופי המיוחד של הליך הביזיון, שתוצאותיו קשות, ולכן ניתן לעשות בו שימוש רק כאשר לא ניתן לנקוט בשום הליך אחר, להשגת התכלית המבוקשת.

טרם החלטה בבקשה לגופה, ראוי לעמוד תחילה על האופי המיוחד של ההליך של ביזיון בית המשפט, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון. פסק דין חשוב שניתן בנושא זה הוא רע"א 3888/04 שרביט נ' שרביט (פ"ד נט(4) 49 (2004), ואזכיר מתוכו שני מאפיינים עקרוניים שנוגעים גם לענייננו.

העיקרון הראשון והבסיסי הוא כי מדובר בהליך קשה ופוגעני, ולכן יש להשתמש בו במשורה, רק כאשר לא ניתן להשתמש בהליכים אחרים, בכדי לאכוף את החלטות בית המשפט: "הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו - קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו... אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית..." (עניין שרביט שם, עמ' 58).

ובניסוח קצת שונה: "עיקרון מרכזי בהחלטה אם יש להפעיל את מנגנון האכיפה על-פי פקודת הביזיון הינו כי יש לאכוף צו שיפוטי על-ידי אמצעי הכפייה החמור פחות מבין אלה המתאפשרים. במילים אחרות, אין ליתן צו על-פי סעיף 6 לפקודת הביזיון אם יש דרך חלופית לאכיפה..." (שם, עמ' 61).

עיקרון נוסף הוא כי "פסק-הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד-משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד-משמעי אין רואים בהפרתו משום ביזיון בית-משפט ..." (שם, עמ' 60).

כדי לנקוט בהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, נדרש אפוא קיומם של שני תנאים מצטברים: התנאי האחד הוא שאכן מדובר בהפרה ברורה וחד משמעית של פסק דין או צו של בית משפט שמשמעותם ברורה ואינה ניתנת לפרשנות אחרת, שאינו מבוצע ע"י מי שכלפיו מופנה הצו; והתנאי השני הוא שאין כל אמצעי אחר שניתן לעשות בו שימוש לצורך השגת התכלית המבוקשת, זולת ההליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט.

בחינה של הנסיבות שלפנינו מביאה למסקנה כי שני התנאים הללו אינם מתקיימים בעניינו של המבקש. פסק הדין שניתן בעתירה זו עוסק כאמור בהליך מנהלי של שלילת טובות הנאה, ועל כך נפסק כי שלילת שיחות טלפון במסגרת הליך זה, אינה כוללת מניעת שיחות של העותר אל עורכי דינו, מפני שהקשר הטלפוני של אסיר לעורך דינו אינו טובת הנאה, אלא הוא נגזר מזכות ההיוועצות, שמהווה את אחד הביטויים הבולטים של הזכות החוקתית להליך הוגן.

לא נאמר בפסק הדין דבר וחצי דבר על הליכים בדין משמעתי. נהפוך הוא: נאמר במפורש כי פסק הדין מתייחס להגבלה על "משך הזמן של הקשר הטלפוני של העותר עם עורכי דינו, מעבר להגבלת משך הזמן של הקשר הטלפוני שנקבעה לכל האסירים באגף". לכן, אם משך השימוש בטלפון המותר באגף פלוני לכלל האסירים עומד על שעתיים ביום, לא ניתן להיתלות בפסק הדין כדי לדרוש מתן אפשרות לשיחה עם עורכי דין, מעבר לזמן שבו מתאפשר לכלל האסירים באגף לשוחח בטלפון.

הוא הדין גם ביחס לאגף הבידוד, שבו אסירים מרצים עונש של בידוד שנגזר עליהם בדין משמעתי - שעל פי דין מוגבל לימים אחדים, ולא יותר משבוע ימים - ועצם השהייה בו טומנת בחובה גם שלילת זכויות שונות מכלל האסירים באגף, כמו סיגריות, יציאה לחצר, וגם קשר טלפוני, כפי שעולה מסעיף 13 לתגובת המשיב, ובכך כאמור לא עוסק פסק הדין.

במאמר מוסגר ראוי לציין כי למרות שלילת הזכויות מאסירים בבידוד, עדיין ניתנת לאסיר זכות לשיחה טלפונית אחת, שבה הוא יכול להתקשר לעורך דין, טרם כניסתו לבידוד, וכן יש אפשרות למפגש עם עורך דין במהלך הבידוד, כעולה מסעיף 11 לתגובה.

בנסיבות אלה, מאחר ופסק הדין שניתן בעתירה זו, אינו עוסק בהליכים בדין משמעתי, לא ניתן לומר כי מדובר בהפרה ברורה וחד משמעית של מה שנקבע בפסק הדין. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר כאמור לעיל, ניתנה למבקש אפשרות לשוחח בטלפון טרם כניסתו לבידוד, כעולה מסעיף 7 לתגובה.

יתירה מכך, גם אם סבר המבקש כי ההליך בדין משמעתי, עומד בניגוד למה שנקבע בפסק הדין, וכאמור לעיל אינני סבור כך, עדיין קיימים לפחות שני אמצעים אחרים שניתן היה להשתמש בהם, בכדי לאכוף את קיום פסיקתו של בית המשפט, בטרם פנייה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. אמצעי אחד הוא נקיטה בהליכים של השגה על הדין משמעתי, לפי סעיפים 7 ו-8 לפקנ"ץ 04.13.00; ואמצעי נוסף הוא ע"י הגשת עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי, שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בעתירות של מקום כליאתו הנוכחי של המבקש, שהיא דרך המלך שהיה ראוי לנקוט בה, כלשונו של השופט סולברג ברע"ב 5683/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, (פורסם בנבו, 16.12.2018), פסקה 7)).

נוכח כל האמור לעיל, בהינתן העובדה כי ההליך של ביזיון בית משפט הוא "הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו", כפי שנקבע בעניין שרביט הנ"ל, ומשבאתי לכלל מסקנה כי לא התקיימו בנסיבות שלפנינו, תנאי הסף הנדרשים לצורך נקיטה בהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה.

בשולי הדברים, לא אמנע מלהעיר כי ב"כ המבקש ייטיב לעשות אם ימתן מעט את סגנונו. "דברי חכמים בנחת נשמעים" אמר החכם מכל אדם בספר קהלת פרק ט' פס' ט"ז, ושימוש בהתבטאויות קיצוניות ובלשון משתלחת, אינו ראוי ומוטב להימנע מכך.

המזכירות תעביר את ההחלטה ללא דיחוי לב"כ הצדדים.