1

בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת נציבת שירות בתי הסוהר (כך נכתב בעתירה) אשר ניתנה בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק") ולפיה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור מוקדם ברישיון.

יצוין לעניין זה כי העותר מרצה עונש של מאסר לתקופה של ששה חודשים ומכאן שהדיון בבקשתו נערך בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק.

שמענו את טענות באי כוחם של הצדדים והחלטנו לדחות את העתירה. נבהיר להלן -

הלכה היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטת הגורם המנהלי המוסמך בהתאם להוראות החוק רק במקרים בהם ההחלטה חורגת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.

אין זה המקרה שבפנינו.

הוצגו לעיונינו מידעים אשר על בסיסם ניתנה ההחלטה. מהמידעים הנ"ל ניתן ללמוד כי העותר אכן שובץ כאסיר תומך במסגרת מתקן הכליאה בו הוא שוהה ואולם העסקתו כתומך הופסקה בעקבות שני אירועים של התנהגות שלילית שפורטו במידעים.

באחד המידעים אף צוין כי העותר זומן לשיחה והודה חלקית בתוכן האמור במידע.

בנסיבות אלו, וכאשר התנהגותו של העותר הייתה תוך הפרת כללי משמעת בתוך הכלא, אינני סבורים כי ההחלטה שלא לאשר את שחרורו המוקדם היא החלטה בלתי סבירה בצורה קיצונית, באופן המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה.

2

אשר על כן העתירה נדחית.

עם זאת, מצאנו לנכון להעיר כי ספק בעינינו בכל הנוגע לתקינות הליך קבלת ההחלטה, ו נבהיר לעניין זה.

סעיף 2 לחוק קובע כי בהתקיים נסיבות המפורטות בסעיף "אסיר ... רשאי נציב בתי הסוהר, לבקשתו, לשחררו על תנאי ...". הסעיף נוקט בלשון "נציב" בתי הסוהר, ולא נרשם בסעיף זה או בהוראות אחרות של החוק כי גם סגן הנציב מוסמך ליתן החלטה בהעדרו של הנציב.

סעיף 1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "הפקודה"), קובע כי:

"בפקודה זו - ...

"הנציב" - קצין שירות בתי הסוהר הבכיר הממלא אותה שעה את תפקיד נציב בתי הסוהר, לרבות סגן נציב בתי הסוהר".

מלשון הפקודה עולה כי הגדרת המונח "נציב" היא לצורך הוראות הפקודה, ולא נרשמה הסמכה במסגרת זו לעניין חוקים אחרים.

ההחלטה נשוא העתירה שבפנינו לא התקבלה ונחתמה על ידי נציבת בתי הסוהר אלא על ידי סגנה.

מכאן שלפחות לכאורה מתעוררת שאלת סמכותו של סגן הנציבה ליתן את ההחלטה נשוא העתירה.

נדגיש כי באי כוח הצדדים לא העלו כל טענה לעניין שאלת הסמכות ומטעם זה לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטה בשל חוסר סמכות, וכאמור - לגופו של עניין סברנו כי ההחלטה סבירה וזאת מהטעמים שפורטו.

עם זאת, מצאנו לנכון להעיר בכל הנוגע לשאלת הסמכות שבמתן ההחלטה וראוי כי הנושא יבחן על ידי גורמי שב"ס והפרקליטות ובמידה הצורך יפעלו הגורמים המוסמכים לתיקון הוראות סעיף 2 לחוק באופן שיבהיר כי הסמכות המסורה לנציב בהתאם להוראות החוק, מסורה גם לסגנו - בדומה לאמור בפקודה.

המידעים שהוגשו במהלך הדיון - יושבו לידי הפרקליטות ויועמדו לעיון בית המשפט מוסמך ככל שידרש.

פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים. עקב שביתת בתי המשפט מתבקשת הפרקליטות לסייע בהעברת ההחלטה לבא כוח העותר ולגורם המתאים בשב"ס.

3