1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") להורות למשיבים לשלבו בסבב חופשות.

המבקש טוען כי המבקש כבר שולב זה מכבר בסבב חופשות ויצא לשתי חופשות, אולם כעת, לאחר שהגיש בקשה נוספת בהתאם לכללים, סורבה בקשתו זו כאשר הנימוק לסירוב נעוץ בהתנגדות משטרת ישראל ללא הסבר נוסף. מכאן העתירה.

המשיבים טענו ראשית, כי יציאה לחופשה אינה זכות קנויה המצויה בידי האסירים וכי הסמכות להתיר לאסיר לצאת לחופשה מסורה בידי הגורמים המוסמכים וזאת בהתאם לסעיף 36 לפקודת בתי הסוהר (נוסח נוסף), תשל"ב-1971, ובהתאם גם הוגדרה בפקודת הנציבות בתי הסוהר 04.00.00 בדבר "חופשות אסירים" התנאים והקריטריונים למתן חופשה מיוחדת. במקרה כאן, משעה שהמבקש מסווג לקטגוריה ב'1, הרי אישור יציאתו לחופשה מחייב, בין היתר בחינת חוות דעתה של משטרת ישראל אשר מתנגדת לחופשה על בסיס מידע עדכני משמעותי.

המשיבים טענו כי הם אמונים על השמירה על שלומם ובטחונם של האסירים והחזקתם במשמורת בטוחה, על כן, בשקילת האיזונים והסיכונים בין שמירה והגנה על שלום הציבור מפני הסכנות הנשקפות לאסיר ומהאסיר, אל מול בקשתו ליציאה לחופשה. המשיבים טענו כי ההחלטה שלא לאשר למבקש את החופשה היא החלטה מבוססת, סבירה ושקולה ואין הצדקה להתערב בה.

2

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את באי כח הצדדים לרבות המבקש בדיון לפני, הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

עיון במידע שהוצג בפני מלמד כי המדובר במידע שהוא מבוסס, עדכני ומשמעותי. ההחלטה למנוע מן המבקש חופשה לאור מידע זה, בעיקר לצורך הגנה עליו, היא סבירה ואין מקום להתערב בה.

עם זאת, אני סבורה כי לאור מהות המידע ותוכנו ובשים לב לתפקודו של המבקש, מן הראוי לבחון פעם נוספת, בחיוב, בקשה עתידית שתוגש על ידי המבקש, גם אם בתנאים מסויימים, אשר יאפשרו הגנה על המבקש ומשפחתו.

לאור האמור, אני מורה על דחיית העתירה.

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.