1

העותר מרצה מאסר לתקופה של 14 חודשים בכלא כרמל. בעתירתו, הוא טוען כי אינו מקבל טיפול רפואי ראוי. בהקשר זה הפנה העותר לכך כי הוא סובל ממגוון מחלות, ביניהן אפילפסיה ועבר, לטענתו, אירועים מוחיים ודום לב. את עיקר חיציו כיוון לטיפול התרופתי שהותווה לו על ידי הגורמים הרפואיים ושאינו תואם, לטענתו, את מגוון מחלותיו ומצבו הרפואי.

משום מצב החירום המיוחד (מגפת הקורונה) והעובדה שלא ניתן, ככלל, לקיים בימים אלה דיונים, קיבלתי את עמדת שב"ס בכתב וכן את הסכמת הצדדים למתן פסק דין ללא דיון.

בתגובת שב"ס - אשר נסמכה על התייחסות רופאת כלא כרמל ושצורפה לתגובה - נטען כי חרף מגוון בעיותיו הרפואיות של העותר ומחלותיו, מצבו הכללי תקין ומאוזן ובכל תקופת שהותו בבית סוהר כרמל לא נצפו התקפים אפילפטיים. עוד צוין כי העותר מעלה בכל מפגש עם גורם רפואי את חוסר שביעות רצונו מההתוויה התרופתית שנקבעה לו, אך על פני הדברים הדבר הוא על רקע רצונו לקבל כדורים ממכרים ומשום בעיית התמכרות לסמים ואלכוהול.

2

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה. העתירה מכוונת עצמה ללב סוגיה מקצועית-רפואית והיא איזה טיפול תרופתי יינתן לעותר. כידוע, בית המשפט אינו בא בנעליה של הרשות המנהלית באופן כללי והדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בהחלטות רפואיות -מקצועיות. העותר בענייננו לא הראה כי נפלו בהחלטות פגמים כגון שרירות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. מנגד, עמדה בפניי עמדת הגורם המקצועי האמון על הטיפול הרפואי שניתן לעותר, וזו - כאמור - לא נסתרה.

משכך, אני מורה על דחיית העתירה. יחד עם זאת ומשום שפסק דין זה ניתן ללא שהעותר יכול היה להתייצב בפני בית המשפט, תינתן לא האפשרות להגיש עתירה באותו נושא לאחר סיום מצב החירום, יש לקוות שבקרוב, והיא תידון מחדש, אם וכאשר תוגש.

לשלוח לצדדים. שב"ס יוודא כי פסק הדין הגיע בפועל לעיון העותר.

ניתנה היום, ד' ניסן תש"פ, 29 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.