1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד זאב אלוני

ב"כ המשיב עו"ד אוהד בוזי

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר מרצה 13.5 שנות מאסר בגין הריגה, שוד מזוין, השמדת ראיות ועבירות אחרות והוא מבקש להסיר הגדרתו כסג"ב או למצער לסייג את ההגדרה רק לעניין חופשות, דהיינו, שלא יוכל לצאת לחופשות אך באשר לתנאי מאסרו בתוך בית הסוהר, אלה ישתנו ללא קשר להגדרתו כסג"ב לצורך חופשות.

המשיב מתנגד להסרת הגדרת העותר כסג"ב וסומך התנגדותו על אי חזרתו של העותר בזמן מחופשה בשנת 2014, כאשר נמלט לתחומי הרש"פ ולא חזר מרצונו אלא הוחזר על ידי גורמי הביטחון ועל הימלטותו מחקירה לאחר ביצוע העבירות נושא מאסרו כאשר ברח לאילת.

2

כמו כן סומך המשיב התנגדותו על מידעים חסויים שהוצגו בפניי, שאמנם רובם מתקופה שלפני אי חזרתו של העותר מהחופשה וחלקם מתייחסים לאי חזרתו, אך אחד המידעים (702) הוא מהזמן האחרון יחסית ויוצר בסיס לחשש של כוונות בריחה.

ב"כ העותר מבקש לסייג את הגדרת העותר כסג"ב כך שהיא לא תחול על תנאי מאסרו של העותר כמפורט בסעיף 4 לעתירה.

ב"כ המשיב הציג בפניי את פקנ"צ 04.09.00 שעניינה הגדרת אסיר כסג"ב ואין בה אפשרות לסייג את הגדרת העותר כסג"ב רק ככל שהיא נוגעת ליציאתו לחופשות ולא לתנאי מאסרו בתוך תחומי בית הסוהר.

גם אם הייתה קיימת אפשרות כזו, הרי הנימוקים להגדרת העותר כסג"ב מצדיקים את הגבלת תנועותיו גם בתוך תחומי בית הסוהר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.