1

נוכחים:

העותרת ובא כוחה עו"ד אלון דוידוב

ב"כ המשיב 2 עו"ד שרה טל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותרת, עובדת זרה ממולדובה, שטיפלה בקשישה חולת אלצהיימר הסובלת מדמנסיה, מרצה 16 חודשי מאסר בגין 8 מקרים בהם תקפה את הקשישה כאשר דחפה אותה, סטרה בפניה, היכתה בידה, השליכה אותה לכורסא והספה, ודחפה אוכל לגרונה והיא עותרת כנגד החלטת המשיבה מיום 9.7.14 שדחתה את בקשתה לשחרור על תנאי.

ב"כ העותרת טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר נמנעה מלשחרר את העותרת רק בשל העובדה שעונש המאסר שהוטל עליה קל מעונש המאסר שלדעת הוועדה היתה ראויה לו לאור חומרת התנהגותה.

ב"כ העותרת מצביע על כך שהיא הודתה בחקירתה במשטרה, במהלך משפטה ובמכתב שכתבה לוועדה אשר צורף לכתב העתירה.

ב"כ העותרת צירף לכתב העתירה והציג בפנינו החלטות של ועדות שחרורים ששיחררו אזרחים זרים בתנאי גירוש מן הארץ מיד לאחר השחרור המוקדם.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורה המוקדם של העותרת ומצביעה על חומרת העבירות שביצעה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק הדין של ביהמ"ש קמא, בפסק הדין בערכאת הערעור, ובהחלטת ביהמ"ש העליון אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת.

2

ב"כ המשיב מצביעה על עמדת גורמי הטיפול לפיה העותרת לא מודה במיוחס לה, היא שובצה לפני מס' חודשים במרכז חינוך ולא הרבתה לשתף פעולה, ומאחר ומדובר בתושבת זרה לא הוכנה עבורה תוכנית שיקומית.

כך גם לא הציגה בפנינו העותרת תוכנית שיקומית לאחר שחרורה שכן לטענת בא כוחה היא תגורש מן הארץ סמוך לאחר שחרורה המוקדם, אם תתקבל העתירה.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא אכן ייחסה חומרה, ובצדק, להתנהגותה של העותרת כלפי הקשישה שבה טיפלה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום בת"פ 26378-11-13 (בימ"ש השלום בראשל"צ) אך לנימוק זה, שמעיד על מסוכנותה של העותרת, יש להוסיף את עמדתה בכל הקשור למעשים נושא מאסרה.

אמנם העותרת הודתה בביצוע המעשים האלימים כלפי הקשישה, אשר תועדו במצלמות שהתקינו בדירה בני משפחת הקשישה, אך בפני גורמי הטיפול במהלך מאסרה היא לא הודתה באופן מלא במעשיה אלא השליכה אותם על הקשישה, אשר לטענתה נהגה כלפיה באלימות.

כך עולים הדברים מתוך דברי מפקדת בית סוהר נווה תרצה ומתוך הדו"ח הסוציאלי לפיהם העותרת אינה מודה במיוחס לה. כך גם אמרה העותרת בפני הוועדה ומשכך מוצדקת החלטת הוועדה כי לא ניתן לשחרר את העותרת על תנאי, גם אם תגורש מיד לאחר שחרורה לחו"ל, שכן היא לא הוכיחה במידה המוטלת עליה היעדר מסוכנות אם תשוחרר על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.