1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד לימאי מור

ב"כ המשיב עו"ד אילן רזניק ודני אלימלך

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר נדון ל -9 שנות מאסר ו-4 חודשים שמניינם מיום 18.7.07 בגין עבירות בנשק, נהיגה בזמן פסילה, עבירות סמים, התפרצות ורכוש, זהו מאסרו הרביעי והוא מסווג לקטגוריה ב1. אחד ממאסריו הקודמים הינו בשל עבירות ביטחוניות.

עד לחודש דצמבר 2013 היה העותר משולב בסבב חופשות ובמהלך חופשתו בחודש דצמבר 2013 נעצר בגין התפרצות לדירת מגורים ונשפט לתוספת מאסר הכלולה בשנות המאסר המפורטות מעלה.

משכך, הקפיא המשיב חופשותיו של העותר בהתאם לפקודת הנציבות.

בחודש אוגוסט 2014 עתר העותר להשיבו לסבב חופשות וסורב ומכאן עתירתו.

לטענתו, הוא עבר הליך טיפולי ממנו נתרם, אין לחובתו דו"חות משמעת, תפקודו תקין, הוא מוסר בדיקות שתן נקיות ולפיכך עומד הוא בתנאים לשילוב בסבב חופשות.

ב"כ המשיב טען כי הן מפקד בית הסוהר, אשר שוחח עם העותר באופן אישי, הן גורמי הטיפול והן משטרת ישראל מתנגדים להשבתו של העותר לסבב חופשות וזאת בשל שניים: האחד, חוסר יכולת ליתן אמון בעותר, אשר שולב בסבב חופשות והפר את האמון שניתן בו עת ביצע עבירות פליליות במהלך החופשה והשני, חוות דעת קצינת האסירים ולפיה הוא משליך את האחריות לביצוע העבירות על ילדיו, דבר המצביע על מידת התרמות מוגבלת מהשתתפותו בקבוצה לשינוי דפוסים.

2

כידוע, חופשה הינה פריבילגיה הניתנת למי שעומד בכל התנאים אותם קבעה הפקודה ואשר התנהלותו התקינה מאפשרת מתן אמון בו.

העותר, רמס ברגל גסה את האמון שניתן בו עת בחר לנצל את חופשתו מבית הסוהר על מנת לפגוע בביטחון הציבור וברכושו ולא ניצל חופשה זו על מנת להיות עם ילדיו כמתבקש.

בנסיבות אלה, עמדת המשיב הינה עמדה סבירה אשר אינה מצריכה התערבות ולפיכך הנני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום כ"ו ניסן תשע"ה, 15/4/15 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.