1

1.         העותר מרצה 13 שנות מאסר בגין הריגה, החזקת נשק שלא כדין וחבלה מחמירה בחסר ישע.

מדובר במאסר שלישי של העותר והוא מסווג לקטגוריה ב/1 (משטרה).

העותר אמור להשתחרר בתום מאסרו ביום 14/12/22.

2.         ב"כ העותר מבקש באופן בהול להתערב בהתנהלות בלתי סבירה של המשיב ולהורות לה על החזרת החופשות לפי שעות הסבב בטרם מגבלות הקורונה, דהיינו, 72 שעות.

3.         ב"כ העותר מסתמכים בבקשתם על ההחלטה בעת"א 64824-04-21 מיום 9/8/21 אך מעיון במערכת הנט עולה שניתנה החלטה ביום זה שלא צורפה לעתירה ובשל הבהילות בדיון בעתירה אני רואה את ההחלטה מיום 9/8/21 כחלק מהחלטה זו.

            כך אני עושה מאחר והעתירה נושא החלטה זו הוגשה לכל המוקדם בחודש נובמבר 2021, לאחר ההחלטות הנ"ל.

2

4.         בסיפא ההחלטה מיום 9/8/21 נכתב בסעיף 15 כדלקמן: "אני מורה למשיב להוציא את העותר לחופשות החל מחודש אוקטובר 2021 בתנאים שייקבעו ע"י המשיב ובתנאי שלא יהיה נימוק שאינו ידוע למשיב היום" (להלן: "ההחלטה").

5.         בסעיף 16 להחלטה נכתב: "מהאמור לעיל עולה שמדובר במקרה חריג ואין בהחלטה זו כדי לשמש תקדים למקרים אחרים".

6.         במהלך הדיון בפני חזר ב"כ העותר, עו"ד מאור שגב, על העתירה ומסר שהעותר יצא לחופשה בת 24 שעות בתנאים החדשים שנקבעו לו בהתאם להחלטה וחזר בזמן.

7.         בהמשך חזר עו"ד שגב על האמור בהחלטה, למעט בסעיפים 15 ו-16, טען שבית המשפט בחן את המידעים, כאמור בסעיף 9 להחלטה, וב"כ המשיב אישר שכך היה.

8.         בהמשך טיעוניו טען ב"כ העותר בעמ' 7 שורות 8-10 לפרוטוקול שהעותר אמור להשתחרר בעוד שנה אבל בימים אלה הוא נמצא בטיפולי פוריות עם האישה, כבת 40, השעון הביולוגי נגדה ובעבר כאשר היה יוצא ל-72 שעות היה מתאפשר לו לצאת לבית החולים.

9.         בתשובה לדברי ב"כ המשיב בעניין הפוריות שמדובר בהרחבת חזית, שכן לא היתה ידועה לו כשהגיש את כתב התשובה סמוך לפני הדיון בעתירה, השיב ב"כ העותר שיש לכך התייחסות בעתירה הקודמת.

            לדבריו, בסופו של דבר הנתונים האישיים הם המשמעותיים אבל העיקר, לטענתו, הוא רצון שב"ס להמשיך במלחמה המיותרת שבית המשפט הכריע בה (ראה עמ' 2 הנ"ל ש' 17-18) ועל טענה זו, בתגובה לטענת ב"כ המשיב באשר לצורך בשיוויוניות (בעמ' 2 הנ"ל בשורות 26-32 ובעמ' 3 שורות 1-3), חזר ב"כ העותר בעמ' 3 הנ"ל שורות 6-11.

3

10.       גם אם טענת הפיריון נטענה במפורש בדיון הקודם בקשר לבקשה נושא העתירה, הרי ב"כ העותר ויתר עליה במפורש בטיעוניו בפני ומבלי שאני מקל בה ראש, יש להצר על כך שלא נכללה במפורש בנימוקים לקבלת העתירה בהחלטה מיום 9/8/21 שסעיפים 16-15 מתוכה צוטטו לעיל, כאשר הכתוב בסעיף 13 צוטט נכונה בדברי ב"כ המשיב בדיון בפני (ראה סעיף 13 להחלטה).

11.       המשיב טוען בסעיף 12 לכתב התשובה שמתן חופשה לאסיר היא טובת הנאה, שניתנת לאסירים שהרשות בטוחה שאין בהוצאתם לחופשה סכנה לציבור או לאסיר עצמו, ובסעיף 13 הוא טוען שהעותר נשפט לאחרונה בגין התנהגות שלילית אך הוחלט להסתפק באזהרה חמורה.

12.       הפרוטוקול וההחלטה בדין המשמעתי הנ"ל, כמו המידעים, לא הוצגו בפני. חרף האמור הסתמך ב"כ המשיב על הפסיקה הנזכרת בסעיפים 14-15 לכתב התשובה ובדיון בפני על רע"ב 6630/19 סולטאן סואעד נ' שב"ס ומשטרת ישראל שניתן מפי כב' השופט עמית ביום 26/11/21. ברישא סעיף 7 להחלטה דחה כב' השופט עמית את טענותיו של המבקש בדבר מה שכינה "מהפך" בין העתירה הקודמת לעתירה הנוכחית.

13.       מהאמור בעתירה, אליה צורפה ההחלטה הקודמת, בכתב התשובה לעתירה הנוכחית ומטיעוני ב"כ העותר בפני עולה שהנימוק העיקרי לבהילות במתן ההחלטה הוא טענת הפריון שלא נטענה, לדברי ב"כ העותר, טרם מתן ההחלטה ביום 9/8/21, בניגוד להחלטה עליה מסתמך העותר בעתירה שבפני. משכך מדובר בטענה לקיומו של "מהפך" כדברי כב' השופט עמית ברישא סעיף 7 להחלטה, שבגללה ובגלל נימוקים בסעיף 7 בכלל נדחתה הבקשה.

4

14.       אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, יא' טבת תשפ"ב (15 דצמבר 2021) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.