1

בפנינו עתירת אסיר לפי סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971, ובה נתבקשנו לבחון בשנית את החלטת ועדת השחרורים מיום 02/08/15, ולהורות על שחרורו של העותר.

העותר הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לשוד, מעשה פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר, הופעל מאסר בן 10 חודשים במצטבר כך שסך הכול הינו מרצה 3 שנים וארבעה חודשים.

ב"כ העותר שב והפנה להשתלשלות העניינים בעניינו ובין היתר ציין כי ביום 12/07/15 התכנסה ועדת השחרורים בבית הסוהר הכרמל (להלן: "הועדה הראשונה") "שם נקבעו נתונים לא מדוייקים זאת כאשר הוועדה מתבססת על נתונים שגויים".

2

בעניינו של העותר הוגשה עתירה (להלן: "העתירה הראשונה") לבית משפט זה (במותב אחר), ונבחנה טענתו של ב"כ העותר כי החלטת הוועדה הייתה שגויה והתבססה על קביעות שיוחסו בעיקרן לשותפו של העותר לכתב האישום.

משכך, החליט בית המשפט להחזיר הדיון לוועדת השחרורים על מנת שעניינו ייבחן בשנית.

ביום 02/08/15 התכנסה וועדת השחרורים בהרכב אחר לדון בעניינו של העותר בשנית, ובתום הדיון הוחלט בדעת רוב שלא להיעתר לבקשה בקובעה כדלקמן:

"הועדה סבורה כי הטעות של הוועדה הקודמת ביחס למועד ביצוע העבירה דהיינו בעת שהאסיר היה במעצר בית, אמנם טעות היא אבל אין בה כדי לגרוע מיתר הנימוקים הנ"ל מה גם שבמקביל לכך, קיים הנימוק שהאסיר ביצע את העבירות החמורות בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי תקף ובר הפעלה ומאסר זה אמנם הופעל על ידי בימ"ש אשר גזר את דינו ואושר בבית המשפט העליון.

הועדה סבורה כי כל החומר אשר הוצג בפניה מוליך אותה למסקנה שהאסיר לא היה ועדיין איננו ראוי לשחרור מוקדם ולמעשה היא מצטרפת למסקנת הועדה הקודמת בראשות כב' השופט מלמד" ( עמ' 13 שורה 9).

ב"כ העותר בנימוקי הערעור ובטיעוניו בפנינו, הפנה לדעת המיעוט ולפיה, העותר עבר במהלך מאסרו טיפולים משמעותיים והינו בעל מוטיבציה לשינוי חיובי, וכי יש סיכוי של ממש כי יהפוך לאזרח נורמטיבי המוסיף לחברה ולא מסוכן ועול עליה.

באת כח המשיבה ביקשה לדחות את העתירה ואף הפנתה למידע מודיעני (מ/1) בעניינו אשר היה בפני ועדת השחרורים וכלשונה "מידע שמעיד על כל מיני תחומים" (עמ' 3 שור' 2 לפרו').

עוד הדגישה באת כח המאשימה כי העותר ביצע את העבירות נשוא המאסר הנוכחי בפרק זמן של פחות משנה לאחר ששוחרר "שחרור מוקדם" ובעת שהיה מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. אלה לדבריה, היו השיקולים המרכזיים שהנחו את הוועדה, והינם כהגדרתה "שיקולים ליגיטימיים".

את החלטת וועדת השחרורים הגדירה, כסבירה אשר לא ניתן לומר כי לוקה בחוסר סבירות.

3

דיון:

כידוע, ועדת שחרורים לא תורה על שחרור מוקדם של אסיר, אלא אם שוכנעה כי האסיר מבקש השחרור "ראוי לשחרור", וכן כי "שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור", בהתאם לסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

סעיף 9 לחוק הנ"ל מונה את השיקולים אותם על וועדת השחרורים לשקול, שעה שהיא בוחנת את השאלה האם אסיר ראוי לשחרור מוקדם.

עיינו עיין היטב בעתירה שבפנינו ובבסיס נימוקיה כפי שעלה בהרחבה מטיעוני בא כוחו ואנו סבורים כי וועדת השחרורים אשר דנה בשנית בעניינו, בחנה כדבעי את השיקולים הצריכים לעניין ומסקנתה מקובלת עלינו.

נתנו דעתנו גם לדעת המיעוט שב"כ העותר הדגיש וציטט מתוכה.

אלא שאנו קובעים כי יש ממש בדברי באת כח המשיבה המהווים מסד של ממש לדחיית עתירת העותר.

כך, באשר למידע המודיעני (מ/1) אשר אף הונח בפנינו ואשר אף היה בפני ועדת השחרורים, כמו גם העובדה כי העותר ביצע את העבירות נשוא המאסר הנוכחי, בפרק זמן של פחות משנה לאחר ששוחרר שחרור מוקדם, ובעת שהיה מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

בנסיבות האמורות, אנו סבורים כי ידם של שיקולים אלו הינה על העליונה, כפי שסברה דעת הרוב ומכל מקום, איננו מוצאים כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות זה או אחר, אלא, נהפוך הוא, סבירה ונכונה היא.

אשר על כן, העתירה נדחית.

מזכירות בית המשפט תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

המידע המודיעיני מוחזר למשיבה.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

4

אתי עטיאס