1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד מירסקי

ב"כ המשיב עו"ד לירן ממן

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר מרצה 12 שנות מאסר בגין עבירות מין ובעתירה בכתב ביקש מהמשיב לנמק מדוע לא יותקנו מזגנים לכל תא או יינתן מאוורר לכל אסיר שכן מדובר באפליה בין האסירים לבין הסודנים והאריתראים השוהים במתקן חולות ובמתקן סהרונים.

המשיב עותר למחוק את העתירה על הסף מאחר והיא אינה מתייחסת לתנאי מאסרו של העותר אלא לתנאי מאסרם של כלל האסירים הפליליים, ככל שהדבר נוגע להתקנת מזגנים ו/או אספקת מאווררים בתאי המאסר.

מטיעוני ב"כ העותר בפניי עולה כי מדובר בעתירה הנוגעת גם לעותר, שכן בתאו, שם הוא נמצא ביחד עם 3 אסירים אחרים, אין מזגן אלא רק שני מאווררים.

2

ב"כ העותר מפנה לדו"ח הסנגוריה הציבורית שמתייחס לעניין זה בבית סוהר מעשיהו, מקום מאסרו של העותר, ומצביע על הקושי בתנאי השהייה בתאי המאסר, במיוחד בתקופת הקיץ החמה.

כמו כן, מפנה ב"כ העותר להחלטתה של כב' השופטת ברק-ארז ברע"ב 3804/14 שהוצגה בפניי.

ב"כ המשיב טוענת בכתב התשובה כי אין מקום להשוואה בין העותר ואסירים אחרים שכמותו לבין השוהים במתקן חולות, שכן מדובר במי שהם שוהים בלתי חוקיים שאינם אסירים וכן אין מקום להשוואה בין העותר ואסירים אחרים כמותו לבין השוהים במתקן סהרונים, שבו לא מותקן מיזוג אוויר בתאים ובפרוזדורים ואין מאוורר אישי לכל אסיר.

במהלך הדיון בפניי הציגה ב"כ המשיב מידע על תנאי המחייה במתקני כליאה בדרום הארץ בהתאם לפירוט שנמצא במסמך שהוצג בפניי.

לאחר שעיינתי בעתירה, בכתב התשובה ובמסמכים שהוצגו בפניי על ידי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי העובדה שלא ניתן להתקין מזגן בתאו של העותר, כמו בתאי מאסר אחרים, או להוסיף מאווררים על שני המאווררים שנמצאים בתא, היא סיבה של עומס על תשתית מערכת החשמל ואכן מדובר בסיבה תקציבית שאינה מאפשרת להגדיל את תשתית החשמל במתקני הכליאה.

אכן נמצא פתרון לבעיה הנ"ל באופן נקודתי בכמה ממתקני הכליאה בדרום הארץ ויש לקוות כי פתרון כזה יימצא גם במתקני הכליאה במרכז הארץ, שכן לפחות בקיץ האחרון תנאי החום באותם מתקני כליאה לא היו קלים בהרבה מתנאי החום במתקני הכליאה בדרום הארץ.

אינני מתעלם מהחלטתה של כב' השופטת מרוז בעת"א 9983-08-13 (בית משפט מחוזי מרכז-לוד), אך אין נושא העתירה, שבהחלטתה קבעה כב' השופטת מרוז כי על המשיב לאפשר לעותר באותו עניין להחזיק בתאו מאוורר או מצנן, דומה לנושא העתירה שבפניי שכן באותו מקרה שהה העותר בתא באגף שמור, שלא ניתן לו לצאת ממנו אלא למספר שעות מצומצם.

מבלי להקל ראש במצבו של העותר, הרי הוא נמצא באגף פתוח שזמן השהייה מחוץ לתא ארוך יותר בצורה משמעותית מזמן שהייתו של אסיר שנמצא באגף שמור ובוודאי באגף הפרדה.

אין לי להצטרף למה שנאמר על ידי כב' השופטת ברק-ארז בסעיף 6 להחלטתה כי "חזקה על שב"ס כי יגבש פתרון לטיפול בבעיות האוורור והטמפרטורה בתנאי ה מאסר, ולאו דווקא בתאי מאסר או אגף שמור, במהירות האפשרית תוך שהוא נותן דעתו לחשיבות הנודעת לכך שלא תיווצר אפליה בין אסירים שמסוגלים לקנות מזגן מכספם הפרטי לבין אסירים שידם אינה משגת לכך".

3

בעניין אחר שהובא בפניי בכל הקשור לעתירה לאפשר לאסיר להחזיק מאוורר או מצנן בתאו, הצעתי פתרון לטענת האפליה, כאשר מדובר יהיה באסיר נזקק, הוא יממן חלק מעלות המאוורר מכספו, כפי שהוא מממן, או נדרש לממן, תכשירים רפואיים כמו מדרסים, או, להבדיל, שיניים תותבות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום י' אלול תשע"ה, 25/08/2015 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.