1

1.         בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 2.6.16 לפיה החליטה שלא לשחרר את העותר ממאסרו.

2.         העותר מרצה מאסר ראשון בן 17 חודשים בגין הרשעתו בשני כתבי אישום, האחד בגין 6 עבירות של סחר בסמים ושתי עבירות של הדחת קטין לשימוש בסם והשני, בגין עבירה של סיוע לסחר בסם מסוכן.

3.         התנהגותו של העותר בכלא תקינה, הוא מודה במיוחס לו ומביע חרטה הגם שטוען כי נגרר אחר אחיו בביצוע העבירות.

            מתוכנית רש"א עולה כי העותר נעדר דפוסי חשיבה עברייניים וניכר כי הוא זקוק ליד מכוונת ומצע שיקומי, על פי התוכנית שהוצגה לוועדה תיערך לעותר שיחה פרטנית שבועית, הוא יועסק במשרה מלאה והומלץ להשית עליו מעצר לילי.

4.         במהלך הדיון בוועדה הוגשו לעיונה מידעים מודיעיניים של משטרת ישראל לפיהם היה מעורב בעניינים שנושאים אופי עברייני מובהק שאינו קשור אך ורק לעבירות הסמים וזאת במהלך השנים 2011, 2014 ו-2015 (סך הכל כ-10 מידעים).

            בנסיבות אלו התנגדה משטרת ישראל לשחרורו.

2

5.         בהחלטתה, קבעה הוועדה, בהיותה ערה לנוהג להקל עם אסיר אשר זה לו מאסר ראשון, כי מתוך המידע המודיעיני שהוצג לעיונה עולה כי לעותר נורמות עברייניות לא רק בתחומי הסמים, בגינם הוא נשפט, אלא אף בתחומים אחרים "וכדי להתגבר על נורמות אלו, לא ניתן לדלג על ההליך הטיפולי". הוועדה הוסיפה כי נוכח הזמן הקצר שהיה בידי העותר, לא היה סיפק בידו להשתלב בהליכים הטיפוליים ויתכן כי הגשת בקשתו הייתה מוקדמת.

            זאת ועוד. התוכנית שהובאה על ידי רש"א אינה מספקת את צרכי העותר, זאת במיוחד ביחס לעבירות הסמים בהן הורשע. משכך, דחתה הוועדה את בקשתו.

5.         על החלטה זו מלין העותר וטוען כי עמד בכל הקריטריונים המצדיקים שחרור מוקדם ובכלל זה התנהגות טובה, הבעת חרטה ושיתוף פעולה וכי אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא היה סיפק בידו להשתלב בהליך טיפולי, מה גם שנכון לעת הזו לא ניתן לעשות כן בשל פגרת הקיץ העומדת בפתח.

            העותר מוסיף, כי לא די במידעים, אשר חלקם ישנים, כדי להקים עילה לדחיית בקשתו.

6.         לאחר עיון במסמכים שצורפו לעתירה ובכתב התשובה, לרבות המידעים החסויים, הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת הוועדה אשר על פניה סבירה היא ונכונה. צדקה הוועדה בסוברה כי מידעים אלו, המלמדים על מעורבות עבריינית עמוקה במגוון עבירות, מעידים על מסוכנותו של העותר באופן שאינו מצדיק את שחרורו.

            הגם שהעותר התנהג כשורה בין כתלי בית הכלא וזה לו מאסרו הראשון, הרי שלא ניתן לומר כי אוינה מסוכנותו כנדרש על פי חוק שחרור על תנאי.

            זאת ועוד. אף דעתנו לא נוחה מהעובדה שהעותר לא עבר כל הליך טיפולי דווקא משום גילו הצעיר ונטייתו להיגרר אחר אחיו הבוגרים. אף התוכנית שהוצעה על ידי רש"א אינה עונה על כל צרכיו לנוכח מסקנתנו דלעיל ביחס לדפוסי התנהגותו.

7.         לפיכך אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

            העתירה נדחית.

            המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לצדדים בדואר.

3