1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד אפנאן חליפה

ב"כ המשיב 2 עו"ד מיכאל כהן

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 9 שנים בגין ביצוע עבירות מין בבתו הקטינה בין השנים 2003-2009 שכללו התעללות גופנית ונפשית, אלימות והשמעת איומים והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 12.7.17 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התכנית הטיפולית של רש"א שלא כללה פתרון של מגורים ושל עבודה ולחלופין היא עותרת להחזיר את הדיון לועדה על מנת שתקבל חוות דעת מעודכנת של רש"א.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הועדה כאשר לא התחשבה בהליך הטיפולי לעברייני מין שעבר העותר במהלך מאסרו ולא הורתה על שחרורו בתנאי התכנית הטיפולית של רש"א למרות שלא כללה פתרון מגורים ופתרון עבודה בשכר או בהתנדבות, שכן הדבר נמנע ממנו בשל מצבו הרפואי.

בין הדיון בועדה לבין הדיון היום, שכרה משפחתו של העותר דירה רחוק ממקום מגוריה של המתלוננת למשך שנתיים, היא משך תקופת הרישיון.

2

ב"כ העותר טוענת כי הוועדה התעלמה מחוות דעת מב"ן לפיה מסוכנותו המינית הנמוכה של העותר ולא פרשה מדוע היעדר תעסוקה או העדר מקום מגורים מגבירות את הסיכון שנובע מהעותר אם ישוחרר על תנאי מבלי שהתקיימו תנאים אלה.

ב"כ העותר טוענת כי יש להעדיף את חוות דעת מב"ן על פני חוות דעת וג"ע, שכן, מב"ן מתרשמת מהעותר באופן ישיר ואילו וג"ע מבססת את חוות דעתה על מסמכים שמוצגים בפניה מבלי שתשמע את העותר ותוכל להתרשם מטיעוניו בפניה.

באשר לעמדת נפגעת מעשיו של העותר, טוענת ב"כ העותר כי אין להעדיף אותה על פני עמדת גורמי הטיפול ומב"ן, שכן, לא נשקפת סכנה לנפגעת המעשים והעובדה שהעותר יצא לחופשות מבלי שיצור קשר כלשהו עם נפגעת מעשיו.

המשיב מתנגד לשחרורו של העותר על תנאי ולמרות שאיננו מתעלם מבעיותיו הרפואיות של העותר טוען כי העובדה שהעותר היה משולב בעבודת ניקיון של המרפאה ובעבודת הוראה בהתנדבות במהלך מאסרו מעוררת תמיהה כאשר מדובר במי שלטענתו לא יהיה מסוגל לעבוד בשכר או בהתנדבות אם ישוחרר על תנאי.

לטענת המשיב בנסיבות המפורטות בהחלטת הועדה, ללא קשר לתכנית השיקומית של רש"א אין מקום לאלץ את רש"א למצוא עבור העותר מקום עבודה או מקום מגורים והעותר איננו מופלה לעומת אסירים אחרים משום שהוצע לו להשתלב בעבודה בהתנדבות, מצומצמת בהיקפה, חלף השתלבותו בתעסוקה שאיננה אפשרית בשל מצבו הרפואי הנטען, כפי שהוכר על ידי המל"ל שקבע לו 100% נכות רפואית.

באשר לחוות דעת וג"ע, טוען המשיב כי שחרורו של העותר יפגע בשלומה של נפגעת מעשיו ויש להעדיף את האמור בחוות דעת וג"ע על פני הכתוב בחו"ד מב"ן, שכן וג"ע בוחנת את מסוכנותו של העותר כלפי קורבן מעשיו בפרט ואילו מב"ן בוחן את מסוכנותו המינית של העותר בכלל.

עיון בהחלטת הועדה נושא העתירה ובהחלטות קודמות כפי שפורטו בהרחבה בכתב העתירה ובמסמכים שצורפו אליו מעלה כי הועדה לא התעלמה ממסוכנותו המינית הנמוכה של העותר כפי שנקבעה על ידי מב"ן, אך גם התחשבה, ובצדק, בהמלצת וג"ע שאותה אנו מעדיפים על פני חוות דעת מב"ן בהיותה בוחנת את מסוכנותו של העותר, גם בחלוף זמן מאז ביצוע המעשים נושא מאסרו כלפי נפגעת העבירה, שעמדתה מובאת באופן מפורט בחוות הדעת החסויה של וג"ע, כמו גם בחוות דעת שהוגשו לקראת דיונים קודמים שהתנהלו בפני הועדה במהלך שנתיים עובר לדיון שההחלטה בו היא נושא העתירה.

3

גם אנו, כמו הועדה, איננו מתעלמים מהליכים טיפוליים שעבר העותר במהלך מאסרו בכל הקשור להפחתת מסוכנותו המינית, אך עיון בחוות דעת מב"ן, כפי שמסתמכת עליה ב"כ העותר מעלה כי מב"ן התרשמו שהעותר הוא בעל קווי אישיות נרקיסיסטיים, בעל דימוי עצמי וגברי נמוכים, עסוק בעצמו ובצרכיו וזאת למרות שעבר הליך משמעותי בתקופת מאסרו.

אומנם, בצד התרשמות זו, התרשמו גורמי מב"ן כי העותר לוקח אחריות על מעשיו ומביע אמפטיה כלפי ביתו הנפגעת מהם, אך אין בכך די, גם אם ההתרשמות הסופית של מב"ן כי מסוכנותו של העותר נמוכה כדי להצדיק את העדפת חוות הדעת של מב"ן על פני חוות דעת וג"ע.

לאור כל האמור לעיל, וגם מבלי לזקוף לחובתו של העותר את העובדה שחרף ארכות שנתנה הועדה לרש"א ולעותר למצוא מקום עבודה, בין בשכר ובין בהתנדבות, וגם אם העותר מצא מקום מגורים לתקופת הרישיון ולא מעבר לכך, אין מקום לשחרורו של העותר על תנאי.

אנו דוחים את העתירה.

#3#>

ניתן והודע היום ו' אלול תשע"ז, 28/8/2017 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.