1

בפנינו עתירה על החלטתה של ועדת השחרורים מיום 1.12.15 אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם.

בפתח הדיון הערנו לעותר כי למעשה על פי הרישומים שבפנינו, ביום 5.1.16 הוא אמור להשתחרר שחרור מנהלי מעונש המאסר בפועל אותו הוא מרצה ותגובתו הייתה כי עתירתו הנה, כלשונו, "עתירה עקרונית", תוך שהסביר כי למעשה ביקש מוועדת השחרורים שלא לקבל חוות דעת של אלימות במשפחה, מאחר והוא משיג על הכללת תולדת כתב האישום המתוקן שבו הורשע כמי שעבר עבירת אלימות במשפחה.

2

לאחר ששמענו באריכות את דברי העותר, כמו גם את דבריה של ב"כ המשיבה, אנו סבורים כי אין בעתירה זו כל ממש, וכי בסופו של יום דחיית עתירתו לשחרור מוקדם התבססה על מכלול הנתונים שבאו בפני ועדת השחרורים והיוו בסיס להחלטתה לדחיית ערעורו.

נוסיף ונציין כי בפני ועדת השחרורים עמדו נתונים בדבר עברו הפלילי המכביד (המדובר במאסרו החמישי במספר), הדו"חות הסוציאליים בעניינו המעלים תמונה של אסיר שאינו נרתם לטיפול המתאים עבורו.

על כל אלה התווספה גם חוות דעת אלמ"ב שלילית ביותר, שהמליצה שלא לשחררו בשחרור מוקדם, נוכח מסוכנותו.

בנסיבות האמורות לעיל, אין אנו מוצאים כי נפל פגם כלשהו בהחלטת ועדת השחרורים, ואשר על כן, דין העתירה להידחות.

שב"ס ימציאו לעותר עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.