1

נוכחים:

העותר וב"כ עו"ד ענת הדד

ב"כ המשיב עו"ד אוהד בוזי

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר מרצה עונש מאסר בן 7 שנים וחצי בגין הרשעה בעבירות מין בדמות אינוס, ומעשה מגונה במספר מופעים.

העותר מלין על סירוב המשיב לאפשר לו חופשה חריגה בת 24 שעות על מנת להשתתף בחתונת בנו וזאת ביום 23.11.16.

המשיב נכון לאפשר לעותר חופשה חריגה בת 4 שעות ועל כך המחלוקת בין הצדדים.

2

המשיב מסתמך על עמדת וג"ע שנאותה לאפשר חופשה חריגה בת 4 שעות ומפנה את תשומת ליבי גם לחומר חסוי מוג"ע ביחס למתלוננת.

כבר אציין כי עיון בחומר החסוי שומט את הקרקע מתחת לטיעוני הסניגורית בדבר היעדר השפעה על המתלוננת ככל שיצא העותר לחופשה חריגה.

לא ראיתי כיצד ניתן להגדיר את החלטת המשיב כהחלטה בלתי סבירה שעה שנסמך על חוו"ד וג"ע. אף אם מב"ן אינם מתנגדים ליציאה לחופשה המבוקשת במלוא ההיקף אין להתעלם מעמדת וג"ע בנושא וכידוע חוו"ד של מב"ן מתמקדת במסוכנות ביחס לציבור בכללותו אך חוו"ד של וג"ע מתמקדת במסוכנות ביחס לקרבן העבירה. המדובר בשני תחומי התייחסות שונים.

לאור כל אלו נכון היה לדחות את העתירה אך מצאתי ממש בטענות הסניגורית בכל הקשור לזמני הנסיעות והחתימה במשטרה, שיכול וינגסו באופן משמעותי בהיקף הזמן שיכול העותר לבלות באירוע עצמו עם בני משפחתו.

לפיכך, ומבלי שאשגר מסר שנפלה שגגה בהתייחסותו של המשיב לעותר, מצאתי לנכון להרחיב את טווח החופשה למשך 6 שעות כך שהעותר יוכל לבלות 4 שעות "כזמן נטו" עם בני משפחתו במסגרת האירוע.

בכפוף לכך, העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום ‏‏ט"ו חשון תשע"ז, 16/11/2016 במעמד הנוכחים.