1

עיינתי בתגובת ב"כ העותר להחלטתי מהיום בה התבקשה לנמק מדוע לאור מועד ההגשה לא תימחק העתירה, ומסקנתי היא כי דין העתירה להימחק על הסף.

כאמור בהחלטתי מהיום, מדובר בעתירה אשר הוגשה ימים ספורים טרם המועד בו מבקש העותר לצאת לחופשה מיוחדת. העתירה הוגשה היום, 8.4.2014, ובה מבוקש לאפשר יציאה לחופשה מיוחדת בתאריך 14.4.2014, ל - 48 שעות לחג וסעודת ערב החג, כאשר על פני הדברים מדובר באירוע ידוע מראש, ארוחת חג, אשר הבקשה ליציאה אליה הייתה אמורה להיות מוגשת למשיב בהזדמנות הראשונה.

מתגובת ב"כ העותר לא עולה כל נסיבה המצדיקה הגשת העתירה במועד זה, ואף לא נסיבה המצדיקה פניה אך בתאריך 25.3.14 למשיב בבקשה ליציאה לחופשה המבוקשת.

אפנה לרע"ב 4638/12 בעניין ברזני נ' שירות בתי הסוהר (12.6.12). שם נקבע ביחס לבקשה אשר הוגשה כחמישה ימי עבודה לפני מועד האירוע אליו התבקשה היציאה, כי:

"נפסק לא פעם שאין להיעתר לבקשות המוגשות ברגע האחרון...".

2

עוד אפנה לרע"ב 2498/13 נינו נ' מ"י (9.4.13), שם בית המשפט, תוך הפניה לרע"ב 4638/12 דלעיל, קובע:

"אין להלום מצב בו בתי המשפט והצד שכנגד מועמדים בפני מציאות בלתי אפשרית מבחינת סד הזמנים... מצב דברים זה יכול להצדיק, כשלעצמו, דחייתו של הליך המוגש ללא הצדקה "בדקה התשעים"".

החלטתי אינה נובעת מעומס על "שולחנו של בית המשפט", כלשון ב"כ העותר. ככל שהיתה בעתירה דחיפות מוצדקת היתה היא נקבעת ונדונה, גם למרות העומס, בהתאם ללוח הזמנים אשר הדחיפות מחייבת, כפי שהדבר נעשה כאשר עתירות מגלות דחיפות של ממש, ואולם קביעת עתירה לא דחופה זו לדיון, כבקשת ב"כ העותר, בבהילות ובחופזה בלוח זמנים צפוף, לא תאפשר למשיב באופן סביר לקבל את מלוא המידע מהגורמים הרלוונטיים. אין כל הצדקה להטרחת כל המערכות לטיפול דחוף ובהול בעתירה אשר ענינה יציאה לחג אשר מועדו ידוע.

במועד הבקשה ובמועד הגשת העתירה יש כדי שיהוי של ממש. אין כל מקום לאפשר לוח זמנים זה להגשת עתירה, אשר אין בה כל בהילות שהיא. בנושא העתירה אין דחיפות ואין בהילות כאמור בכותרתה. אין מדובר באירוע מפתיע, אין מדובר במצב חירום שנוצר, ואין מדובר בעובדה אשר לא היתה ידועה מראש, מקדמה דנא.

נוכח האמור, אני מוצא לנכון להורות על מחיקת העתירה על הסף.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.