1

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד אסף גונן

ב"כ המשיב 2 עו"ד יעל עצמון

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה מאסר במשך 147 יום בגין הפסקה מנהלית של עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק פ"ל 3901-04-14 (בימ"ש שלום בתעבורה בת"א) בגין נהיגה בשכרות והוא מלין על החלטת נציבת שב"ס (להלן:"הנציבה") מיום 29.8.16 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הנציבה כאשר דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי בשל הפסקת עבודות השירות שכן בכך הענישה את העותר פעמיים, פעם אחת כאשר נאלץ לרצות מאסר בגין אי ביצוע עבודות שירות במשך תקופה ארוכה ופעם שניה כאשר דחתה את בקשתו לשחרור על תנאי למרות מצבו הרפואי כפי שהוצג בפנינו על ידי ב"כ העותר.

2

ב"כ העותר טוען כי בשל מצבו הרפואי של העותר הוא שוהה בחדר השגחה, מטופל בתרופות שלא תואמות את מצבו וגורמות לו עירנות. בשל מצב זה נמנע מהעותר להשתלב באגף פתוח והוא רשאי לצאת מתאו למשך שעתיים בלבד ביום. מסיבה זו נדחתה גם בקשת העותר להשתלב בהליך טיפולי, שלא השתלב בו גם בשל יתרת מאסר קצרה.

ב"כ המשיב 2 טוענת בכתב התשובה כי העותר לא עמד בדרישות לצורך שחרור על תנאי, שכן במהלך תקופת עבודות השירות הוא הביע יחס מזלזל וחסר אחריות, למרות שיחות בירור שנערכו איתו הוא ניתק את הקשר עם המפקח על עבודות שירות ומתוך כלל עבודות השירות ריצה 22 ימים בלבד.

כך גם מפנה ב"כ המשיב 2 לחוות דעת גורמי הטיפול שהוצגה בפני הנציבה ובפנינו.

איננו מקבלים טענת ב"כ העותר לפיה דחיית בקשת העותר לשחרור על תנאי מהווה ענישה כפולה, שכן יש לראות את כלל תקופת המאסר שהוטלה על העותר בתיק נושא מאסרו כתקופה אחת והתנהגות שלילית של העותר במהלך חלק מהתקופה, כאשר לא ביצע את עבודות השירות כהלכתן, היא התנהגות שלילית של העותר במהלך המאסר שמצדיקה את סירוב הנציבה לשחרר אותו על תנאי.

לאמור לעיל יש להוסיף את עמדת גורמי הטיפול כפי שהוצגה בפני הנציבה לפיה העותר מתקשה לקחת אחריות על התנהגותו, הוא שוחרר על תנאי ממאסר קודם של 4 שנים, גם אם הדבר קרה לפני כעשור ויש בכל אלה כדי להפוך את החלטת הנציבה נושא העתירה להחלטה סבירה ומוצדקת שאין מקום להתערב בה.

אנו דוחים את העתירה.

ניתן והודע היום ז' תשרי תשע"ז, 9/10/2016 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

3