1

1.         העותר עצור עד תום ההליכים בחשד לביצוע 2 עבירות רצח וירי באיזור מגורים.

עצור מ15.3.16 בכלא איילון, באגף הפרדה.

2.         ב-26.12.16 נשללו מהעותר טובות ההנאה של ביקורים ושיחות טלפון, למעט שיחות טלפון עם עורכי דינו. ההחלטה על שלילת שיחות הטלפון הוארכה ב26.1.17, ב26.2.17 וב-26.3.17. תוקפה של כל הארכה היה לחודש ימים. ב26.2.16 הודיע המשיב כי הוא מסיר את ההגבלה בכל הנוגע לביקורים של אשת העותר וילדיו.

3.         לאחר הארכה השלישית (מ-26.2.17), פנה העותר בבקשה לבטל את הצו האוסר עליו לשוחח עם בני משפחתו. הבקשה נדחתה ומכאן העתירה שנדונה בפניי.

            מאחר ותוקפו של הצו בגינו הוגשה העתירה הוא עד ליום 26.3.17, הודיעה ב"כ העותר בפתח הדיון כי כל החלטה שתינתן תעמוד בתוקפה גם לגבי הצו האחרון ולא תוגש עתירה נוספת.

2

4.         נטען כי האישה והילדים מבקרים את העותר במסגרת ביקורים סגורים ומתקיים פיקוח הדוק על השיחות בחדר הביקורים. באותו אופן ניתן לפקח בכל האמצעים העומדים לרשותו של המשיב על שיחות הטלפון של העותר עם האישה והילדים, ולא ברורה עמדת המשיב משהחליט להמשיך ולאסור שלא לצורך שיחות טלפון של העותר. נטען כי החלטת המשיב בעניינו של העותר חורגת ממתחם הסבירות ומחייבת התערבותו של בהמ"ש. הוצגו לעיוני מספר החלטות של בהמ"ש באותו נושא שניתנו בעניינם של אסירים אחרים.

5.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על חוות דעת גורמי מודיעין בשב"ס לפיה נקשר שמו של העותר לכוונות שליליות וקיומו של חמ"ן שלילי, וכן על חוות דעת של משטרת ישראל ממנה עולה מעורבות של העותר בסכסוך אלים והמשך פעילות פלילית מבין כותלי הכלא.

6.         בהסכמת ב"כ העותר הוצגו לעיוני פרטי המידע החסוי של שב"ס ושל המשטרה. מדובר בחומר רב - עשרות מידעים.

7.         ראוי לציין כי מדובר בהחלטה מנהלית, ובהמ"ש נדרש במסגרת הדיון בעתירה לבחון סבירותה בביקורת שיפוטית ולוודא שלא נתקבלה מטעמים לא ענייניים או מטעמים פסולים.

            בכל הנוגע להחלטות המבוססות על שיקולים מודיעניים, היקף התערבותו של בהמ"ש הוא מצומצם ובתנאי שבהמ"ש שוכנע שיש קשר בין השיקולים המודיעניים לבין החלטת הרשות.

8.         הוצגו כאמור בפניי פרטי מידע רבים של שב"ס ושל המשטרה. ב"כ המשיב הפנתה ספציפית לידיעה המסתיימת בספרות 831 שנתקבלה לאחרונה. יש בחומר שהוצג לעיוני כדי לבסס חשש ממשי שהקשר של העותר עם העולם החיצוני ועם אשתו עלול לפגוע בביטחון הציבור.

מהחומר שהוצג לעיוני עולה כי אשתו נחקרה אף היא בחשד למעורבות פלילית הקשורה בעותר. משכך לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשות למנוע מהעותר לקיים שיחות טלפון עם אשתו. ההחלטה סבירה ונמצאה לה תשתית מתאימה בחומר שהוצג לעיוני.

שונה המצב לגבי הקשר הטלפוני של העותר עם ילדיו.

אני סבורה כי אין למנוע קשר זה בין העותר לילדיו. החומר שהוצג לעיוני אינו תומך בהחלטה הנ"ל

3

אשר על כן העתירה מתקבלת בחלקה.

משלא מצאתי בסיס או הצדקה למנוע את הקשר בין העותר לילדיו אני מבטלת חלקה זו של ההחלטה. השיחות הטלפוניות בין העותר לילדיו יתקיימו בפיקוח המשיב.

לא למותר לציין כי אם ינסה העותר לנצל קשר זה לרעה, לפעילות פלילית או העברת מסרים, תקום סמכותו של הגורם המוסמך לשקול אם יש להמשיך ולאפשר לעותר המשך הקשר.

בהעדר החלטה אחרת, ההחלטה תכנס לתוקפה ביום 27.3.17.

ההחלטה תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.