1

נוכחים:

העותר ובא כוחו - עו"ד אולמן

ב"כ המשיבים - עוה"ד לונה הלון ומצדה מועלם

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

העותר מלין על סירוב המשיב לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות ולמצער, לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת על מנת לבקר את אמו. עוד מבקש העותר לדעת, על סמך מה סווג תחת קטיגוריה א' בפרופיל אלמ"ב.

העותר מרצה עונש מאסר בן 9 שנים ו- 3 חודשים בגין עבירות שוד, החזקת סכין, איומים ונסיון שוד. העותר צפוי לרצות מאסר מלא ביום 27.3.19 והוא מסווג תחת קטיגוריה א' בעל פרופיל אלמ"ב. זאת, בעקבות מידע חסוי המעיד על מסוכנות כלפי משפחתו.

2

העותר מדגיש התנהגות טובה מטעמו בבית המאסר, העדר בסיס לטענת המשיב כי הוא מעורב בתקיפה, שילובו בתעסוקה וסיועו למורה והעדר יכולת להציג חוו"ד נגדית אשר למצב הנפשי שלו. לדידו, מצבו אינו מצדיק סירוב לאפשר לו לצאת לחופשות. העותר טוען כי הוא מטופל בכל הקשור למצבו הנפשי וכי בני משפחתו, לכשעצמם, אינם צופים כל סיכון ממנו. אשר לאמו של העותר, מודגש כי זו אינה יכולה לבקרו מחמת חשש ממקומות סגורים, שאינו בגדר הגדרה רפואית מוסדרת למצבה. נטען כי לא בכדי נמנעה האם מלבקר את העותר בבית המאסר מאז תחילת מאסרו - ינואר 2010.

ב"כ המשיב, מנגד, מפנה להסתמכות המשיב על עמדות וועדת אלמ"ב, המרכז לבריאות הנפש ועו"ס בית הסוהר, כאשר שלושת גורמים אלו אינם ממליצים על שילוב העותר בסבב חופשות. עוד מובהר כי הגדרת העותר כאסיר השגחה רמה א' נסמכת על המלצת הגורמים הפסיכיאטרים וראש תחום עו"ס בבית הסוהר, שמעמדתם עולה כי העותר מוגדר כטעון פיקוח רמה ב' ושוהה במתקן מגן.

בנוסף, מפנה ב"כ המשיב למידעים בדבר התנהגות שלילית בבית המאסר והתבטאויות שליליות מטעם העותר.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בדוחות החסויים ובמידעים, ולאחר התרשמות ממכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי החלטת המשיב להגדיר את העותר כאסיר השגחה רמה א' וכן לא לאפשר לו לצאת, בשלב זה, לחופשות ואף לא לביקור אמו - היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

קיים קושי מובנה להגדיר החלטה זו של המשיב, הנסמכת על עמדת גורמים מקצועיים, כהחלטה בלתי סבירה. לא איתרתי בה רכיבים של שרירות או חוסר שיוויון. הגורמים המקצועיים מתרשמים מהעותר ככזה שמצבו הנפשי אינו יציב לאורך השנים, ככזה שמצליח לתפקד לתקופות קצרות תחת טיפול ומעקב פסיכיאטרים. מהדו"ח החסוי של מב"ן עולה כי העותר אינו מטופל לעת זו. לגורמים המקצועיים נראה כי תפקודו של העותר, אליו מפנה הסניגורית, מתאפשר בזכות שהייתו במסגרת מאורגנת המציבה לו גבולות ברורים, שגם אז הוא אינו מצליח לשמר תפקוד תקין לאורך זמן. חברי וועדת אלמ"ב סבורים כי חופשה מזמנת גירויים עימם יתקשה העותר להתמודד והתנהגותו עלולה להיות בלתי צפויה. כמו כן מצוין כי פוטנציאל מסוכנותו של העותר כלפי משפחתו וסביבתו מוערך כגבוה. המרכז לבריאות הנפש מציין כי העותר מתנהל בהתנהגות מגמתית יחד עם שימוש בתכנים פסיכוטיים על מנת להשיג רווח משני. עוד מובהר כי זה לא מכבר ביצע העותר נסיונות לפגיעה עצמית, לאחר ששוחרר מאשפוז. כן מצוין כי העותר הוא בעל רקע התמכרותי לסמים.

בנוסף, עיינתי במידעים ובמיוחד אציין את 409, 410 ו- 601. אין המדובר בהתנהגות חיובית של העותר בבית המאסר והתנהגות חיובית מהווה את אחד התנאים על מנת שישולב אסיר בסבב חופשות. עוד אפנה למידע 410 ואציין כי על אף מועדו, נחזה כי לא נס ליחם של הדברים המצוינים בו.

מכל אלו, שוכנעתי כי נשקפת מן העותר מסוכנות שאין להמר עליה כי תתממש ככל שישולב בסבב חופשות. כן שוכנעתי כי בדין סווג העותר תחת קטיגוריה א' כאסיר השגחה.

3

אשר לחופשה המיוחדת לשם ביקור האם, אין מלפני כל אינדיקציה רפואית ממשית לפיה ניתן לקבוע כי אכן האם ניצבת בפני מכשול רפואי או נפשי מביקור בנה בבית המאסר. בעובדה כי לא עשתה כן לאורך השנים אין די. שמורה זכותה של הסניגורית לפנות למשיב בבקשה חוזרת יחד עם תיעוד רפואי מתבקש. אציין כי מהתיעוד שהוצג בפני, נספח ה' לעתירה, אך נרשם לדברי האם, כי עדיין לא יכולה לבקר את בנה בכלא. כנזכר, אין כל אבחון רפואי בנמצא.

לאור כל אלו, דחיתי את העתירה.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ז, 26/04/2017 במעמד הנוכחים.