המשיבים בקשו למחוק העתירה על הסף מחוסר סמכות עניינית, והדין עמם.

בעתירה זו מבקש העותר, אזרח זר הכלוא בישראל, להורות לוועדת שחרורים שתדון בעניינו להגדיר "תנאי זכאות" לשחרורו המוקדם, כאלה שאינם מפלים אותו בהיותו אזרח זר.

עתירת אסיר מוגשת לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק בהתאם להוראת סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. עתירה מסוג זה יכולה לעסוק בכל עניין הנוגע למאסר או למעצר, ואולם בהתאם לסעיף קטן (ג) - "על אף הוראות סעיף זה וסעיף 62ב, על עתירה נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת לפי הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, יחולו הוראות החוק האמור".

סעיף 25(א)(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע כי האסיר וב"כ היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש עתירה נגד החלטה של וועדת השחרורים, ועתירה זו תידון בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה.

מן האמור עולה כי לא ניתן להגיש עתירת אסיר בהתאם לפקודת בתי הסוהר נגד החלטות וועדת השחרורים. על העותר לטעון טענותיו לפני וועדת השחרורים שתדון בעניינו, וככל שיסבור כי החלטות וועדת השחרורים מקפחות אותו - עליו להגיש עתירה נגד וועדת השחרורים, בפרוצדורה הקבועה בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

מוחק אפוא את העתירה ומבטל הדיון הקבוע.

שב"ס יודיע לעותר.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"ג, 29 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.