1

בפני עתירת אסיר נגד ההחלטה המנהלית שדחתה את בקשתו ליציאה לחופשה.

נימוקי העתירה

·        לעותר נמסר כי בקשתו לחופשה נדחתה בשל התנגדות משטרת ישראל.

·        העותר מתפקד בכלא באופן חיובי, אין לחובתו עבירות משמעת, נוטל חלק פעיל בקבוצות טיפוליות ובשיחות עם העו"ס.

·        העותר השלים קבוצות חינוכיות, למד קונדיטוריה ומלונאות, השלים מס' בגרויות.

·        התנגדות משטרת ישראל הינה בשל אירוע שארע בישוב (בני נעים) שהעותר איננו מתגורר בו. הוא היה מגיע בסופי שבוע לבקר את בני משפחתו המתגוררים שם, הוא עצמו מתגורר עם בני משפחתו בתוך תחום ישראל בישוב ג'לג'וליה.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 3 שנים ו - 8 חודשים, לאחר שהורשע בעבירות של החזקת נשק וירי בנשק.

תגובת המשיבים

2

ההחלטה המנהלית נסמכת על עמדת משטרת ישראל לאחר בדיקה מול יחידת השטח. המידע מצביע על מסוכנות גבוהה וחשש כבד לשלום הציבור ולעותר. מהמידע עולה שמשפחת הקורבן מתכוונת לפגוע בעותר ובבני משפחתו. להערכת יחידת השטח, הוצאתו של העותר לחופשה, גם למקום מרוחק, עלולה לפגוע ברגשות משפחת הקורבן ולגרום להתרסה ולהתססה שעלולים להביא להוצאה לפועל של ניסיונות פגיעה בעותר ובחפים מפשע שיהיו בקרבתו. המשטרה מדגישה כי מדובר בסכסוך בעל אופי אלים וכוונות פגיעה והמסוכנות מוגדרת כגבוהה ביותר, שלא ניתן לאיינה.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה המנהלית שניתנה במסגרת שיקול הדעת הנתון לגורם המנהלי.

ההתחשבות בפגיעה ברגשות הקורבן, פגיעה שעלולה לגרום למסוכנות ממשית, הינה לגיטימית. זהו מסוג השיקולים שהגורם המנהלי רשאי ואף חייב לשקול.

משטרת ישראל בדקה את שאלת המסוכנות באמצעות יחידת השטח. במסגרת הסכסוך קופחו חיי אדם וקיים חשש כבד לנקמת דם.

בנסיבות אלה, העובדה שהעותר עבר להתגורר ביישוב אחר, אין בה כדי להפחית את המסוכנות באופן שיאפשר לגורם המנהלי "לקחת סיכון" ולאשר יציאה לחופשה.

אני מורה על דחיית העתירה.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.