1

1.           העותר הגיש "עתירת אסיר דחופה ביותר ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע", כאשר באופן מעשי הבקשה היחידה בעתירה היא לעיכוב ביצוע הדין המשמעתי.

2.           עם הגשת העתירה, ניתנה החלטה בה נקבע:

"פקודת נציבות מספר 04.13.00 דנה בדין משמעתי לאסירים וקובעת את סמכות יועמ"ש שב"ס להורות על ביטול ההליך ונוהל להמתקת העונש.

עתירת אסיר איננה הדרך להשיג על הליכים משמעתיים, אלא יש לעשות זאת בהתאם להוראות הפקודה הנ"ל (ר' רע"ב 3149/20 עליוי, מיום 16.6.20).

[...]

על כן:

1. בשלב זה, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

2. עד ליום 30.12.21 ינמק העותר את מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה.
[...]".

3.           העותר השיב וטען שסמכות בית המשפט נובעת מהוראות סעיף 62(א) לפקודת בתי הסוהר והפנה להליכים שונים, אשר לטענתו תומכים בטענתו.

4.           לאחר שעיינתי בטענות העותר, אני סבור שבשלב זה, אין מקום לדון בעתירה.

2

פקודת נציבות מספר 04.13.00, קובעת את אפשרויות ההשגה על דין משמעתי: סעיף 7 קובע כי במקרים מסוימים רשאי מפקד המחוז להמתיק את העונש; סעיף 8 קובע שאם נפל פגם בהליך, על האסיר לפנות בבקשה ליועמ"ש שב"ס לביטול ההליך.

הפסיקה אליה מפנה העותר אינה מסייעת לו:

(-) בעת"א 52303-11-19 מחק כב' השופט משניות את העתירה על הסף.

(-) בעת"א 27401-02-20 הוגשה העתירה לאחר מיצוי ההליך המנהלי.

(-) לא איתרתי את ההחלטה בעת"א 4912-01-18 ולא ברור אם ההחלטה ניתנה לאחר מיצוי ההליך המנהלי אם לאו.

(-) בעת"א 19131-12-20 קבע כב' השופט פרידלנדר כי:

"הפקנ"צ קובעת כי בטרם עתירה מנהלית, מיצוי ההליך המנהלי בהקשר של ביקורת על דין משמעתי באסיר מחייב השגה ליועמ"ש".

יתר על כן, ברע"ב 3149/20 עליוי נ' שב"ס, מיום 16.6.20, קבע בית המשפט העליון:

"ואולם, כפי שציין בית המשפט קמא, עתירת אסיר איננה הדרך להשיג על הליכים משמעתיים שמנוהלים על ידי שב"ס, אלא זאת יש לעשות באמצעות פנייה ליועץ המשפטי של שב"ס, כפי שמורה פקודת הנציבות, וכפי שעשה המבקש באיחור ניכר"

מובן שהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון עדיפה על החלטות שניתנו על ידי בתי המשפט המחוזיים (אף אם ניתנו החלטות התומכות בעמדת העותר).

5.           מאחר שבית משפט זה אינו יושב בערכאת ערעור על דין משמעתי ואין מקום להגיש עתירה כל עוד לא מוצה ההליך המנהלי, אינני סבור שיש מקום שבית משפט זה יעכב ביצוע עונש משמעתי, דבר שעלול לפגוע ביעילות הדין המשמעתי. רק אם מוגשת עתירה תקפה, ישקול בית המשפט לעכב את ביצוע העונש המשמעתי, בכפוף לכך שיצורפו כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות ההחלטות של הגורמים המנהליים, ובית המשפט יהיה סבור שיש מקום לעכב ביצוע, בהתחשב בסיכויי העתירה.

אם סבור העותר שנפל פגם מהותי בהליך, רשאי הוא לפנות בדחיפות ליועמ"ש שב"ס, אשר רשאי להעניק לו סעדים מתאימים.

יתר על כן, העותר הגיש בקשה לביטול ההליך המשמעתי ובקשה להמתקת העונש, אך במקביל הגיש עתירה זו (ללא המסמכים הרלוונטיים וללא תצהיר) שכל מטרתה לעכב את ביצוע העונש.

6.           מאחר שהעותר לא מיצה את ההליך המנהלי, אני מורה על מחיקת העתירה, בהתאם להוראות תקנה 4(ג)(1) לתקנות סדר דין (עתירות אסירים), תש"ם - 1980.

יוער שיש מקום למחוק את העתירה על הסף גם בשל הוראות תקנה 4(ג)(3), בשל אי צירוף תצהיר.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ב, 28 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.