1

לפניי עתירת אסיר, שסווגה על ידי מגישה כדחופה, להוציאו בליווי לבית-היולדות שם ילדה אישתו, כדי לחתום שם, בהתאם לנוהל הנטען של מחלקת יולדות, לצורך אפשור שחרור היולדת והילד. עוד צוין בעתירה כי האם אינה אזרחית ישראלית ולפיכך אינה יכולה לבצע זאת בעצמה. העותר ציין שהוא "אבא של אחריות" ונוכחותו בהקשר של לידת ילדו נדרשת.

עוד בשלב הגשת הבקשה המינהלית של העותר - המשיב בחן אותה מול מחלקת היולדות בבית-החולים, ולפי הנמסר לו אין יסוד לטענה, וכי אין כל נחיצות בחתימת העותר לצורך השחרור מבית-החולים.

עוד ציין המשיב כי העותר מרצה מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, לרבות כלפי אשתו והתעללות בילדיו חסרי-הישע. מלבד התמיהה שנתון זה מעורר ביחס לדימוי העצמי של העותר כמצוטט לעיל - יש בו כדי לבסס לכאורה את טענת המשיב כי לא ניתן להיעתר למבוקש "מעכשיו לעכשיו", בטרם ייבחנו המסוכנות לכאורה והדרכים להפיגה (אפילו קיים בכלל הצורך הנטען, דבר הנתון בספק כאמור).

2

לא אוכל להיעתר לבקשת המשיב לדחות את העתירה על הסף. סדרי הדין בעתירת אסירים מחייבים דיון בעתירה במעמד האסיר. לא ניתן לומר שהאסיר לא מיצה את ההליך המינהלי, משום שכעולה מן המצורף לעתירה - התקיים ראיון עם העותר, והמשיב גיבש למצער עמדת ביניים שאינה עולה בקנה אחד עם בקשת העותר מבחינת ציר הזמן. לפיכך יש לקבוע את העתירה לדיון.

אולם, די באמור לעיל כדי לבסס הנחה כי "מאזן הנוחות" אינו מצדיק הוצאה דחופה של העותר בליווי מעכשיו לעכשיו, ביום שישי, וגם לא דיון מיוחד בבית-המשפט, תחת דיון במתכונת הרגילה באולם המשפטים שליד הכלא, במסגרת שאר עתירות האסירים, בלא שבשלב זה ניתן לקבוע כי יש בה דחיפות מיוחדת.

לו סברתי שיש הצדקה לדיון מיוחד בעתירה בבית-המשפט, הייתי קובע אותה לדיון לפניי בשבוע הבא. אולם, מכיוון שאיני סבור כך, העתירה מועברת לדיון לשופט הדן בעתירות אסירים באולם המשפטים שליד הכלא, בדרך הרגילה, והוא יקבע אותה לדיון לפי שיקול-דעתו.

המשיב יקיים מעקב מול מחלקת יולדות בדבר שחרורם של היולדת והילד, ובמידת הצורך - יעדכן את בית-המשפט בדבר צורך ליתן מענה דחוף כלשהו. ככל שבכל-זאת ייווצר צורך בדיון דחוף בבית-המשפט בתחילת השבוע - הוא יתקיים לפניי.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לעותר, למשיב ולשופט הדן בעתירות אסירים.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ו, 23 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.