1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") שעניינה אירוע אשר בו, לטענת המבקש, היה המבקש קורבן לאלימות סוהרים במתקן הכליאה צלמון בו הוא מוחזק. לטענתו, באותו אירוע נגרמו לו נזקי גוף.

המבקש טען כי ביום האירוע, שבת, ביקש ללכת לבית הכנסת, אך סורב וכאשר עמד על זכותו, הותקף באלימות אשר גרמה לו לנזקי גוף. המבקש עותר לברר את הטענות.

המשיבים עתרו להורות על מחיקת העתירה על הסף בטענה כי את תלונות המבקש יש לברר בהליך משפטי אחר, כאשר עתירת אסיר אינה ההליך המתאים לברר חשד לעבירות פליליות מצד סוהרים בהתאם להוראות פקודה 02.10.00. אף אם אין המדובר בעבירה פלילית אשר בוצעה על ידי סוהר, אזי הגורם שאליו יש להפנות את טענות המבקש נגד סוהרים הוא קצין תלונות אסירים ועצורים במשרד לביטחון פנים או לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.

בדיון הוסיף ב"כ המבקש וטען כי המבקש כלל לא היה מודע לאפשרות של תלונה בפני גורם אחר, גם כאשר רואיין על ידי גורם פיקודי, לכן הגיש עתירתו לצורך בירור התלונה מבלי שהובהר לו כי זה אינו ההליך המתאים. בנוסף נטען כי המשיבים בעצמם אמונים על פתיחת תלונה ביאח"ס על יסוד תלונת המבקש ולא הפוך ואולם, גם זה לא נעשה על כן, מוצדקת העתירה.

אין חולק, גם לא המבקש בדיון, כי ההליך המתאים לבירור טענותיו של המבקש אינו עתירת אסיר אלא פניה לגורמים האמונים על בירור תלונות הנוגעות להתנהלות סוהרים.

מכאן, גם לא הועלו טענות ביחס לאירוע ולא התבררו פרטיו.

2

עם זאת, אני סבורה כי ראוי לבחון באופן מעמיק את תלונת המבקש כי לא הוסבר לו למי עליו לפנות בתלונה זו. מעבר לכך, גם לא הובהר בדיון מדוע בעקבות העלאת תלונת המבקש בפני סגל בית הסוהר, לא הועברו הדברים על ידי המשיבים ליאח"ס, זאת בהתאם להוראת סעיף 3(א) לפקודת נציבות 02.10.00.

לאור הנימוקים האמורים מעלה, התוצאה היא כי העתירה נדחית.

עם זאת, אני מורה כי החלטתי זו תובא בפני מפקד בית סוהר צלמון ובפני רע"ן משטר ומשמעת על מנת שיבחנו את האופן שבו מיושמת הוראת סעיף 3(א) לפקודת הנציבות כאמור.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, 02 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.