1

לפני:

כב' השופט אברהם טל, נשיא - אב"ד

כב' השופטת זהבה בוסתן

כב' השופט צבי דותן

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד שרון גואטה

ב"כ המשיב 2 עו"ד יניב בן הרוש

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון במשך 13 חודש בגין גידול 35.89 ק"ג קנאביס ובגין מכירת כדורי ויאגרה מזויפים, והוא עותר כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 5.1.15 שדחתה בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי תכנית רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובת העותר את העובדה שלא עבר הליך טיפולי לגמילה מסמים במהלך מאסרו, שכן העותר עבר רק תהליך כזה אצל שירות המבחן במהלך משפטו ומזה כשנתיים הוא נקי מסמים.

ב"כ העותר אינה מתעלמת מהעובדה שהעותר לא עבר הליך טיפולי במהלך מאסרו אלא הפסיק אותו אך מסבירה זאת במחלת בנו של העותר ואת העובדה שלא יצא לחופשות למרות שלפי דברי קצינת האסירים יכול היה לצאת אליהם שכן סיים טיפול בקבוצת NA היא מסבירה בכך שלא פנה בבקשה לצאת לחופשה.

לטענת ב"כ העותר, התנהגותו של העותר במהלך מאסרו חיובית, ויש לקבל את עמדת רש"א לפיה יש לעותר פוטנציאל שיקומי והוא אמור להשתלב בהליך טיפולי לגמילה מסמים במסגרת רש"א.

ב"כ המשיב מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר ומצביע על העובדה שלא עבר הליך טיפולי במהלך מאסרו והליך כזה הופסק מסיבות שקשורות לעותר.

2

ב"כ המשיב מפנה לדו"חות גורמי הטיפול לפיהם העותר הוא בעל רקע התמכרותי לסמים, והוא אמנם לקח חלק בהליך טיפולי אך הוא הפסיק אותו ללא שיפור מכיוון שהעותר לא הביע נזקקות טיפולית החליט גם שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה שיקומית בעניינו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי הנימוק העיקרי שעמד לרועץ לעותר היא העובדה שלא עבר כל הליך טיפולי ממשי בין כותלי בית הסוהר.

לעובדה זו מצטרפת עמדת גורמי הטיפול לפיה התמכרותו של העותר אינטנסיבית במשך שנים רבות ומתסקירי שירות המבחן שהוצגו בפני בית המשפט שגזר את דינו עולה שלא שיתף איתם פעולה באופן מלא.

הוועדה סברה כי אין בעובדה שהעותר עבר קבוצות NA ו - 12 צעדים כדי להוות הליך טיפולי מספיק לגמילה מסמים, שכן מדובר בתהליך התחלתי, שטרם הסתיים ואין בתכנית רש"א ערובה לכך שימשיך במסגרת תכנית רש"א.

ב"כ העותר הציגה בפנינו במהלך הדיון את החלטתנו בעת"א 11896-04-12 שבה הורינו לשחרר עותר על תנאי למרות שלא עבר הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר.

עיון בפסק הדין מעלה כי אין הנידון דומה לראייה, שכן באותו מקרה ביקש העותר להשתלב בתהליך טיפולי ואף פנה בעניין זה לעו"ס האגף אך בקשתו הושבה ריקם ומשכך לא ניתן היה לזקוף לחובתו את העובדה שלא עבר הליך טיפולי.

לעומת אותו עותר, העותר שבפנינו לא הביע נזקקות טיפולית בבעיותיו וגורמי הטיפול העריכו כי קיים סיכוי גבוה לחזרתו לשימוש בסמים ולביצוע עבירות באם לא ישתלב בטיפול כזה, גם אם במקרה נושא מאסרו לא נילוו לגידול הסם עבירות נוספות.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

3