· החלטת הנציבה הינה סבירה ועניינית. נשקלו השיקולים הרלוונטיים ונעשה איזון ביניהם.

· לחובת העותר שלוש הרשעות בפלילים, בהן הורשע בתקופה בה התיק נשוא המאסר היה תלוי ועומד.

· מדוח גורמי הטיפול בשב"ס עולה שהעותר לא לקח אחריות ולא מביע חרטה על מעשיו.

· העותר התייצב באיחור רב לריצוי מאסרו. היה עליו להתייצב ביום 28/3/17, אך הוא התייצב רק ביום 15/1/18.

דיון

החלטת הנציבה הינה אמנם תמציתית, אך היא מנונקת ותוכנה מהותי בהחלט "מאסר קודם רוצה בע"ש, אינו מביע חרטה ואינו לוקח אחריות, לא השכיל לנצל הזדמנות שניתנה לו בעבר ושב לסורו. עלול סכן את שלום הציבור".

קביעותיה אלה של הנציבה מבוססות על חוות דעת של גורמי שב"ס שסוכמו ב"חוות דעת מפקד המחוז לצורך שחרור מוקדם", שם צוין כי האסיר התייצב לריצוי המאסר באיחור. נקבע כי יתייצב ביום 23/4/17, בפועל התייצב ביום 15/1/18. מאסר קודם רוצה בעבודות שירות.

עפ"י גורמי הטיפול ביחסו לעבירה, "אינו מביע חרטה ואינו לוקח אחריות. מפאת תקופת מאסרו הקצרה לא ניתן לשלבו בטיפול מעמיק בין כותלי הכלא. ללא עבירות משמעת, ללא חמ"ן שלילי. מפקד המחוז לא המליץ לשחרור מוקדם חרף העובדה שמדובר במאסר ראשון מאחורי סורג ובריח. האסיר לא השכיל ללמוד את הלקח ושב לסורו. שחרורו המוקדם עלול לסכן את שלום הציבור".

גורמי הטיפול דיווחו עוד כי לעותר רקע פסיכיאטרי, נוטל תרופות הרגעה. רקע התמכרותי לחשיש.

בחוות דעת העו"ס מיום 6/2/18 מציין העו"ס כי האסיר אינו מודה בעבירות המיוחסות לו, אינו לוקח אחריות על עבירותיו ואינו מביע חרטה על מעשיו.

העותר היה מעורב, לדבריו, בשתי תאונות דרכים : האחת, משנת 1991 והשנייה משנת 2003 (לפני 15 שנה).

אין מחלוקת כי החלטת הגורם המנהלי צריך שתהא מנומקת, זאת גם על מנת להבטיח את איכות ההחלטה המתקבלת והעדר שרירותיות בקבלתה. כמו כן, ההנמקה נועדה לאפשר את היכולת להפעיל ביקורת שיפוטית (רע"ב 1402/16 מחמוד דרחיש נ' מ"י).

בפני הנציבה הונח דוח מקיף המכיל נתונים בהיבטים שונים בעניינו של העותר, המהווים ראיות מנהליות להחלטה.

קביעותיה של הנציבה בדבר מסוכנות מבוססות על החומרים שהונחו בפניה, הרשעותיו הקודמות של העותר וגזר הדין המפרט את החומרה שבמעשיו של העותר שסחט באיומים ובכח יחד עם אחרים בעלים של חנות תכשיטים.

המשקל המשמעותי שהעניקה הנציבה למסוכנות, הינו נכון משום ששאלת המסוכנות הינה עיקרון כללי הניצב בבסיס כל החלטה לשחרר על תנאי.

הכחשת העבירה הינה שיקול רלוונטי - בהיותו אינדיקציה ראייתית לקיומו של שיקול רלוונטי אחר - שיקול המסוכנות העתידית הצפויה ממי שאינו מביע חרטה על מעשיו בעבר.

העותר זכאי להחזיק בעמדתו ולהביעה ולטעון לחפותו, אך אין הוא זכאי לכך שיינתן לטענתו משקל בהחלטת הנציבה.

בפרשת "אלעביד" נקבע כי הגורם השוקל את מסוכנותו של אסיר, יכול ואף צריך לצאת מתוך הנחה כי העובדות שנקבעו בפסק הדין המרשיע הן העובדות הנכונות.

לנציבה, כמו לוועדת שחרורים, ניתן שיקול דעת רחב.

הבחינה השיפוטית מצומצמת, אך לשאלה אם ההחלטה המנהלית נמצאת בתוך אותו מתחם רחב של אפשרויות שניתן לומר לגביהן שהן סבירות וראויות.

ההנמקה של הנציבה עומדת במבחן ההנמקה שנקבע בפסיקה משום שהיא מאפשרת לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה, במידת הצורך ומבהירה לבעלי הדין את אשר נקבע בעניינם.

תהא אשר תהא הסיבה לאי מתן טיפול, גם אם אי הטיפול נבע מיתרת מאסר קצרה, העובדה היא שמסוכנות האסיר לא פחתה וסיבת אי קבלת הטיפול אינה יכולה לשמש בסיס לטענת העדר מסוכנות של אסיר המבקש לשחרור מוקדם.

סוף דבר, ההחלטה סבירה ומבוססת על הראיות המנהליות שהובאו בפני הנציבה.

אציע לחבריי לדחות את העתירה.

יוסף בן חמו , שופט

השופט ג'ורג' אזולאי

מסכים.

השופט חנא סבאג

אני מצטרף למסקנה אליה הגיע עמיתי כבוד השופט בן חמו שדין העתירה דחייה.

סוף דבר, הוחלט, אפוא, כאמור בפסק דינו של השופט יוסף בן חמו.