· העותר הגיש לביהמ"ש שגזר את דינו, בקשה ביום 26.12.17, להחלפת ייצוג. במסגרת הבקשה מציין העותר, כי הוא נשפט, במסגרת הסדר טיעון ולאחר שהתקבלה חוות דעת הממונה לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לטענתו, הוא פנה לא אחת לממונה על עבודות השירות וביקש להתחיל בביצוע עבודות השירות, אך נדחה כל פעם מטעם אחר. כשנה לפני פנייתו לבימ"ש, עבר העותר להתגורר בכפר דבוריה, הוא ביקש לבדוק האם ניתן יהא לבצע את עבודות השירות באזור הצפון, בבית העלמין מגדל, אך לא קיבל תשובה לבקשתו.

· במסגרת גזה"ד ניתן נגד העותר גם צו פיקוח. העותר היה בקשר עם קצין המבחן במהלך כל תקופת המבחן וציין בפניו, כי הוא ממתין להודעה מהממונה לגבי תחילת ביצוע עבודות השירות.

במהלך התקופה מאז גזה"ד עד תחילת 2017, פנה העותר לא אחת לממונה על עבודות השירות ואף הגיע למשרדי הממונה בטבריה, אך נדחה שוב ושוב. הממונה אף ביקש שהעותר ימציא לו ההחלטה של בימ"ש בדבר ביצוע עבודות השירות.

לבסוף נקבע לעותר מקום ביצוע עבודות שירות בעיר צפת. העותר ביקש כי תיבדק האפשרות שהוא ירצה את העונש בישוב מגדל - מקום מגוריו החדש. מאז פנייתו הוא המתין לתשובה שבוששה לבוא.

אכן ממשרד הממונה התקשרו אל העותר וביקשו שיגיע אליהם. העותר התייצב מספר ימים לאחר שנדרש והסביר, כי לאור המספר הרב של שיחות הטלפון שהוא מקבל מחבריו, הוא החליט לנתק את מכשיר הטלפון הנייד. העותר מסר את מס' הטלפון הנייד של אשתו.

למרות שהעותר שינה את מקום מגוריו, המשיך הממונה לשלוח לו דברי דואר לכתובת הישנה.

· ביום 23.12.17, נעצר העותר לבדיקה שגרתית. בבדיקה התברר, כי הוא לא התייצב לביצוע עבודות השירות ועל כן הוא נעצר ונכלא.

· ממסמכים שקיבל העותר כך בדיעבד משב"ס התברר לו, כי ביהמ"ש בירושלים החליט ביום 28.12.17 שהבקשה שהגיש העותר, איננה במסגרת סמכותו (יצוין כי מהות הבקשה והסעד המבוקש לא ברורים).

· העותר טען, כי בשב"ס ידעו שהוא עבר להתגורר במגדל. כמו כן, הם ידעו שהוא ניתק את מכשיר הפלאפון שברשותו ובכל זאת, המשיכו לשלוח את דברי הדואר לכתובת הישנה שלו.

· רק בדיעבד התברר לעותר שהיה עליו להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 27.4.17 וכן נודע לו מפי בא כוו רק ביום 28.12.17, כי יש כוונה להפסיק לו את עבודות השירות.

תגובת המשיבה בהליך הקודם

המשיבה מסרה בתגובתה בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 10.1.18 כי העותר נדון לעונש מאסר של 6 חודשים ולאחר שהורשע בשתי עבירות של סחר בסמים. לבקשת העותר קבע ביהמ"ש שתחילת ריצוי עונש המאסר יידחה לאחר 1.8.15 במועד שיקבע על ידי הממונה. יתכן ובשל תקלת מזכירות החלטת בימ"ש לא נמסרה לעותר שהעתיק את מקום מושבו לישוב בירייה.

העותר פנה בעצמו לבימ"ש בחודש פברואר 2017 שם טען שלא זומן לתחילת ביצוע עבודות השירות.

ביהמ"ש ציין, כי לא ברור לו מדוע הנאשם לא ניסה ביוזמתו לברר את העניין במשך תקופה כה ארוכה ונהנה מההפקר.

העותר הופנה בשנית לממונה. העותר ובא כוחו עודכנו בהחלטת בימ"ש, נקבע לו מועד חדש לתחילת ריצוי עונש המאסר - 27.4.17.

העותר לא התייצב במועד שנקבע וגם לא ענה לטלפון במספר שהוא מסר. הממונה יצר איתו קשר באמצעות בא כוחו. בשיחה שהתנהלה עם העותר ביום 28.4.17, הורה לו הממונה להתייצב בפניו מיידית, אך העותר השיב שהוא נמצא בירושלים ולא יכול להתייצב, אלא רק ביום 30.4.17 ולא השיב לטלפונים. נעשה ניסיון להשיגו טלפונית גם ביום 1.5.17 וביום 11.5.17. כשנוצר קשר טלפוני, הזדהה הדובר כאחיו של העותר שמסר שהוא איננו יודע היכן העותר.

נשלח לעותר זימון לשיחת בירור, אך הוא לא התייצב.

נשלחה לעותר הזמנה לשימוע ליום 4.6.17, אך גם לשימוע לא התייצב.

ביום 6.6.17, התקבלה החלטה מנהלית להפסקת עבודות השירות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ביום 10.1.18, ניתנה החלטה לפיה, בנסיבות העניין ובשל העובדה שגזה"ד ניתן בשנת 214 והעובדה שהעותר לא התייצב גם בשל מחדליו אך לא כך ולאור טענתו, כי לא ידע עד לסמוך למועד הגשת העתירה, כי הוא נדרש להתייצב לביצוע עבודות השירות אך לא התייצב וכי זומן לבירור ולאחר מכן לשימוע אך לא התייצב, יוחזר התיק לקצין המוסמך - מפקד המחוז על מנת שיערוך לעותר שימוע נוסף בו יתאפשר לעותר לטעון את טענותיו.

ואכן העותר זומן בהתאם להחלטה לשימוע נוסף בפני הממונה, שימוע שנערך ביום 31.1.18. בסופו של דבר, לאחר השימוע, החליט מפקד המחוז ביום 5.2.18 על הפסקת עבודות השירות.

זוהי ההחלטה המנהלית שנגדה הוגשה העתירה המונחת כעת בפניי.

טענות העותר

· במהלך התקופה 2015-2017 הוא פנה בעצמו וגם באמצעות קצין המבחן במטרה לברר מתי להתחיל בביצוע עבודות השירות.

· העותר הודיע בע"פ מספר פעמים על שינוי מס' הטלפון שלו.

· יתכן ובשל התחלופה של ממלאי התפקיד במשרדי הממונה "נפל התיק שלו בין הכסאות" ונוצר רושם שהוא מתחמק מריצוי העונש.

· למרות שהממונה הוסמך בגזה"ד מיום 15.2.15 לקבוע מתי יתחיל העותר בריצוי עבודות השירות, לאחר 1.8.15, המשיבה פנתה לביהמ"ש לראשונה רק ב-2017. ביהמ"ש בהחלטתו מיום 1.3.17 הורה לממונה לקבוע מועד לתחילת ריצוי עבודות השירות ולהודיע את המועד לבא כוחו ולבימ"ש.

· העותר פנה בע"פ לנציגת הממונה והודיע על שינוי כתובת אך הממונה המשיך לשטוח אליו את דברי הדואר לכתובת הישנה.

· אין לתלות את האשם באי ביצוע עבודות השירות על העותר. העותר עשה כל שביכולתו ופנה למשיבה מס' פעמים בעל פה במטרה לברר מתי להתחיל בביצוע עבודות השירות. גם קצין המבחן שאיתו היה בקשר פנה למשיבה בבקשה לברר פרטים. העותר לא התרשל ולא התנהג באופן בלתי סביר.

· העותר טוען, כי על הממונה היה לבדוק ולברר את טענות העותר עוד בטרם השימוע ולא לעשות זאת במהלך השימוע.

כתב התשובה

· על פי גזה"ד מיום 15.2.15, נקבע, לבקשתו של העותר, כי העותר יתחיל בריצוי עבודות השירות, במועד מאוחר מ-1.8.15, שיקבע הממונה.

· מפאת תקלת מזכירות, גזה"ד לא נשלח למשיב.

· הממונה על עבודות השירות פנה מיוזמתו למזכירות ביהמ"ש בבקשה לעדכנו מה עלה בגורלו של התיק שבמסגרתו הוגשה חוו"ד ממונה . בבקשה צוין שעד יום הפנייה לא התקבלה החלטת בימ"ש.

· באותו יום 1.3.17 ציין בימ"ש, כי לא ברור מקור התקלה ויתכן שהממונה לא קיבל את גזה"ד מיום 15.2.15. בית המשפט מציין כי העותר לא ניסה לברר בעצמו מדוע זה הממונה לא מזמן אותו לביצוע העבודות. ביהמ"ש קבע, כי בנסיבות העניין, יקבע הממונה מועד חדש.

· ביום 14.3.17 הגיש הממונה חוו"ד חדשה בה המליץ שמועד תחילת ביצוע עבודות השירות יהא ביום 27.4.17. ביהמ"ש קיבל את ההמלצה והורה ביום 14.3.17 שהעותר יתקבל לביצוע עבודות השירות ביום 27.4.17.

· העותר לא התייצב לתחילת עבודות השירות במועד שנקבע - 27.4.17

המפקח יאיר כהן ניסה להשיג את העותר טלפונית במס' הטלפון שהעותר מסר ב"דף הקשר", אך לא היה מענה.

· העותר יצר קשר עם עו"ד חליחל שהיה אז בא כוחו וזה קישר אותו עם המפקח. העותר טען בשיחה, כי לא התייצב משום שסבר שהמועד שנקבע הוא 28.4.17 (ולא 27.4.17) וממילא הוא אינו יכול להגיע למשרדי המשיב משום שהוא נמצא בירושלים ולא יכול להגיע לפני 30.4.17.

· ביום 30.4.17 לא התייצב העותר וחדל לענות לטלפונים (צורפו לכתב התגובה דף קשר בחתימת העותר נספח ד' ותיעוד שיחות טלפון וניסיונות להשיג את העותר נספח ה').

· משלא התייצב העותר נשלח לו ביום 30.4.17 מכתב זימון לשימוע שנקבע ליום 24.5.17, לכתובת שעליה הצהיר בפני הממונה.

משלא התייצב העותר לשימוע, נערך שימוע בהעדרו, בו הומלץ על הפסקת עבודות השירות. ההחלטה המנהלית ניתנה ביום 6.6.17.

· העותר נעצר ביום 23.12.17. לאחר מעצרו הגיש עתירה כנגד ההחלטה. ביום 10.1.18, בהמלצת הוחזר התיק לממונה לקביעת שימוע נוסף, לצורך בירור טענותיו.

· ביום 31.1.18 נערך לעותר שימוע נוסף, בנוכחותו ובנוכחות בא כוחו.

טענותיו של העותר, לפיהן הוא הודיע לקצינה במשרדי המשיב על שינוי כתובת ושינוי מס' טלפון, נבדקו ונדחו כמפורט בגיליון השימוע.

· המשיב טוען, כי יש לדחות את העתירה, בהעדר פגם בהחלטתה המנהלית המצדיק התערבות שיפוטית.

· במסגרת השימוע, טען העותר טענות עובדתיות כלליות בלי לאזכר תאריכים ספציפיים ומבלי לצרף אסמכתאות כלשהן.

מכל טענות אלה בהן עורך השימוע את המ.... העובדתי, שבידו המגובה באסמכתאות ורישומים "בזמן אמת" של שיחת טלפון שהתקיימה עם העותר ביום הקליטה ושל הניסיונות להשיגו לאחר שלא התייצב גם במועד הנוסף שנקבע לו.

· לא נמצאה ברישומי המשיב כל תמיכה לטענות העותר בדבר הודעתו על שינוי כתובת או שינוי טלפון.

דיון

נקודת המוצא היא, שלמרות מחדלי העותר שבחר ב"שב ואל תעשה" וניסה ליהנות מההפקר ומהתקלה במשלוח החלטת בית המשפט לצדדים, אין לבוא עמו חשבון על אי התייצבותו לביצוע עבודות שירות, עד למועד שנקבע בהחלטת בימ"ש, בעקבות פניית הממונה - 27.4.17.

בחינת התנהלותו חשל העותר צריכה להיבחן ממועד זה - 27.4.14 ואילך.

בית המשפט המחוזי, המנהלי, איננו ערכאה מבררת אלא הוא בוחן בחינה שיפוטית את ההחלטה המינהלית של הקצין הממונה.

הסמכות להורות על הפקעת עבודות השירות הוקנתה, על פי הוראות סעיף 51 ט לחוק העונשין התשל"ז - 1977, לנציב בית הסוהר או קצין בדרגת גונדר שהוסמך לכך. הפעלת הסמכות המינהלית כפופה לכך שתינתן לעובד השירות האפשרות לטעון את טענותיו לפניו, או לפני סוהר בכיר כהגדרתו בפקודת בתי הסוהר שהוסמך לכך, להחליט כי עבודתו של עובד השירות לא תחל, או תופסק וכי הוא ישא את עונשו או יתרת עונשו בבית הסוהר.

הליך הפסקת עבודות השירות מחייב עריכת שימוע לאסיר סעיף 51 ט (א1) קובע, כי שימוע לפי סעיף זה ייערך בע"פ ויתועד בכתב.

במסגרת הדיון בעתירה הקודמת, העלה העותר טענות עובדתיות רבות. מאחר וההחלטה המנהלית הקודמת ניתנה בהעדרו של העותר שלא התייצב לשימוע שאליו הוזמן. נראה היה בעיניי, כי יש מקום לאפשר לעותר לטעון את מלוא טענותיו בפני הגורם המוסמך לכך - עורך השימוע. על כן החלטתי על החזרת התיק לצורך עריכת שימוע נוסף.

העותר אכן התייצב לשימוע ביחד עם בא כוחו וניתנה לו ההזדמנות המלאה לטעון את טענותיו. כעולה, מסעיף 4 לגיליון השימוע, טען העותר את כל טענותיו.

כמו כן, העביר ב"כ העותר לממונה כתב טענות מפורט בכתב, שנשלח ביום 15.1.18 ואליו צורפו 14 נספחים.

בנימוקים להחלטתו והמלצתו מיום 31.1.18 מציין עורך השימוע, כי עיין בגליונות ובחוו"ד רכז עבודות השירות מהם עולה, כי בחודש אפריל 2017, שוחח מפקח עבודות השירות מר יאיר כהן עם עובד השירות והודיע לו כי עליו להתייצב לריצוי עונשו תוך מספר ימים. ניסיונות שונים לאתר את העותר בטלפון, לא צלחו. מפקח עבודות השירות העיד, כי שוחח עם אחיו של העותר בחודש אפריל 2017.

עורך השימוע הגיע למסקנה שהעותר דאג באופן שיטתי להתנתק מכל אפשרות מגע עמו, החליף את מספר טלפון הנייד שלו מבלי שעדכן את משרדי הממונה במספר החדש, עבר דירה ללא הודעה בכתב על מקום המגורים החדש, לא דאג לקבלת דברי הדואר שנשלחו לכתובת שאותה מסר לממונה. למרות היותו מיוצג במהלך כל התקופה לא נשלח שום מכתב בנושא עבודות השירות, שינוי הכתובת והטלפון, למשרדי הממונה. הוכח בשימוע מעל לכל ספק סביר שהעותר לא עשה שום מאמץ להתחיל בעבודות השירות למרות שישנו תיעוד שהמפקח דיווח לו על תאריך תחילת עבודות השירות והאסיר הבטיח להגיע כעבור כמה ימים.

הביקורת השיפוטית על החלטה להפסקת עבודות שירות מוגבלת לבחינת סבירותה של ההחלטה ותקינותו של ההליך טרם ההחלטה. המחוקק הטיל על הרשות המנהלית את האחריות לבדיקת מידת עמידתו של האסיר בתנאים ובהוראות המזכים אותו להמשיך בביצוע עבודות השירות.

החלטת הרשות המוסמכת כפופה לביקורת שיפוטית.

ברע"פ 7868/12 יהודה אפנג'ר נ' בימ"ש מחוזי נצרת (החלטה מיום 10.11.13) נקבע, כי הביקורת השיפוטית על החלטה להפסיק עבודות שירות מוגבלת לבחינה סבירותה של ההחלטה ותקינותו של ההליך שהתקיים טרם שהתקבלה.

המלצת הממונה והחלטת הקצין המוסמך מסתמכות על ראיות מינהליות ממשיות הסותרות את טענותיו של העותר, טענות אשר אין להן כל סימוכין.

החלטת בית המשפט מיום 14.3.17 הורתה כדלקמן:

"הנאשם יתייצב לריצוי עונשו במשרדי הממונה ביום 27.4.17. להעביר לסנגור ולמאשימה".

על פי חוות דעת הממונה שאומצה על ידי בית המשפט נדרש העותר להתייצב במקום העבודה:

"מועצה דתית צפת. כתובת רחוב הפלמ"ח 65 ת.ד. 3189 צפת. הנידון יועסק 5 ימים בשבוע, 8 וחצי שעות ביום. מועד מומלץ לתחילת ריצוי עבודות השירות: 27.4.17".

על פי נספח ד מסר העותר את הפרטים שכתובת ומספר טלפון שניתן להשיגו:

"אני מצהיר בזאת כי כתובתי למשלוח הודעות מטעם הממונה על עבודות השירות היא כדלקמן: כפר בירייה ליד צפת, מיקוד 13805.

טלפון בבית: 04692248. טלפון נייד: **********. טלפון בעבודה: *********. טלפון נוסף - זיוה אשתי: 054336664".

כמו כן מסר העותר פרטים של קרובי משפחה שבאמצעותם ניתן להשיגו:

"אח - יוסף חיים הררי, טלפון בית: *********, טלפון נייד: **********.

אחות - סיגלית הררי, טלפון נייד: **********.

אח - עדי הררי, טלפון נייד: **********.

פרטי עורך הדין המייצג - איאד חליחל, טלפון: **********".

העותר מילא את הפרטים וחתם בתחתית הטופס בחתימת ידו. גם בשאלון הרפואי שמילא העותר הוא מסר את הכתובת כפר בירייה. טלפונים: 04692248/0505532553.

בנספח ה מתועדות שיחות הטלפון שערך הממונה בניסיון להשיג את העותר במספרי הטלפון שמסר:

"שיחה עם המועמד 301214 ושיחה עם המועמד הנ"ל מסר כי בסוף השבוע יחזור להתגורר בצפת. על החתום ארגמן נאוה, 30.12.14 שעה 16.17".

שיחת טלפון נוספת ביום 01.5.17:

"העו"ש לא התייצב לתחיל ע"ש. אתמול לא ענה לטלפון. נשלח מכתב זימון לשימוע, כמו כן היום גם לא עונה לטלפונים המופיעים במערכת. יש לציין שביום הקליטה שוחחתי עם העו"ש והודעתי לו כי עליו להתייצב לתחילת העו"ש בטבריה. על החתום כהן יאיר, תאריך 01.5.17 שעה 11.45".

שיחה נוספת שתועדה במזכר, שיחה עם אחיו של העו"ש מיום 11.5.17 שעה 13.32:

"העו"ש לא התייצב לתחילת עבודות שירות. התקשרתי לעו"ד למספר טלפון במערכת ללא מענה. שוחחתי עם אחיו בטלפון **********, לטענתו לא יודע היכן הוא, ביקשתי שיצור קשר עם העו"ש ליתקשר אליי".

נספח ב הוא תצהיר שהגיש העותר מיום 14.12.14 ובו הוא מציין:

"הנני להצהיר כי אחרי מתן גזר הדין נגדי בתיק 59323-05-13 אתגורר במושב בירייה. לאור האמור במידה ואחויב בביצוע עבודות שירות אבקש להיות משובץ באזור צפת".

התצהיר נחתם בפני בא כוחו, עו"ד חליחל איאד.

ההזמנה לשימוע נושאת תאריך 30.4.17, נשלחה בדואר רשום כמופיע בנספח ז לכתובתו של העותר, בית מספר 55 מיקוד 13805 בירייה וכן לבא כוחו עו"ד איאד חליחל בפקס *********. על פי הזימון נקבע לעותר מועד לשימוע 24.5.17 במשרדי הממונה בטבריה.

בגיליון השימוע שנערך בהעדרו של העותר צוין:

"לא התייצב לשימוע למרות שהוזמן כדין וכחוק. השימוע היה אמור להתקיים ביום 24.5.17 אך מאחר ודואר רשום שנשלח ביום 30.4.17 לכתובתו הרשומה במערכת, לא נלקח מהדואר על ידי הנ"ל, הייתה המתנה אך הנ"ל ממען למשוך את הדואר".

בנימוקים להמלצה הראשונה להפסקה המינהלית מיום 04.6.17, נרשם:

"מדובר בעו"ש שנשפט לריצוי 6 חודשים בעבודות שירות החל מיום 27.4.17. הנ"ל לא התייצב לתחילת ע"ש במועד ולא היה ניתן ליצור עמו קשר בטלפונים שמסר בטופס אנשי קשר שמילא ביום המיון. רק באמצעות עו"ד איאד חליחל אותר העו"ש אשר טען כי הוא מתחיל ביום 28.4.17 אך כאשר אמר לו המפקח להגיע עוד היום, טען שהוא נמצא בירושלים ויגיע ביום 30.4.17. מאז נעלמו עקבותיו, לא עונה לטלפונים ולא ניתן לאתרו. גם כמו שצוין לעיל לשימוע אשר הוזמן בדואר רשום לא הגיע. לאור האמור ובהמשך לנימוקים ולעובדות המפורטים בגיליון שימוע לעו"ש ומשלא התייצב, ויתר על זכותו לטעון בשימוע, ממליץ על הפסקה מינהלית".

החלטתו הראשונה של מפקד המחוז על הפסקה מינהלית ניתנה ביום 06.6.17.

הודעה על הפסקה מינהלית נשלחה בדואר רשום ביום 06.6.17 לעותר לכתובת המצויה במשרדי הממונה.

בהתאם להחלטתי מיום 10.01.18 נערך שימוע נוסף לעותר בנוכחות בא כוחו והממונה. טענותיו של העותר פורטו בסעיף 4 לגיליון השימוע.

עורך השימוע החליט להמליץ בשנית על הפסקת עבודות השירות בנימוקים ובתמצית ההחלטה נרשם כי מעיון בגיליונות ועל פי חוות דעת רכזי עו"ש עולה כי באפריל 2014 שוחח המפקח על עבודות השירות יאיר כהן עם העו"ש, הודיע לו שעליו להתייצב לריצוי עבודות שירות תוך מספר ימים. ניסיונות לאתר את העו"ש בטלפון לא צלחו. מפקח עבודות השירות העיד כי שוחח עם אחיו של העו"ש בעניינו בחודש אפריל 2017. העו"ש דאג באופן שיטתי להתנתק מכל אפשרות מגע עימו. החליף את מספר הטלפון הנייד שלו (מבלי שיעדכן את משרדי העו"ש במספרו החדש), עבר דירה ללא הודעה בכתב של מקום המגורים החדש, כמו כן לא דאג לעשות בדואר שירות עקוב אחרי ונמסרים דברי דואר לכתובת הישנה ולא לחדשה. נתקבל הרושם כי מדובר באדם שלא עשה מה שמצופה מאדם סביר המעוניין לבצע את עבודות השירות. הוכח בשימוע מעל כל ספק כי העותר לא עשה כל מאמץ להתחיל בעבודות השירות למרות שמתועד כפי שהוסבר שהמפקח דיווח לו על תאריך תחילת עבודות השירות והבטיח להגיע בעוד מספר ימים. כמו כן הוכח בשימוע שהעותר לא דאג לעדכן את משרד הממונה בשינוי הכתובת.

לאור כל האמור, ממליץ על הפסקה מינהלית.

הקצין המוסמך החליט ביום 04.2.18 להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

נראה לי כי לא עלה בידי העותר להוכיח שההחלטה שהתקבלה הינה בלתי סבירה.

סעיף 51 ח (ב) לחוק העונשין קובע :

"עובד השירות יודיע לממונה על כתובת מגוריו הקבועה, וכן יודיע לממונה על כל שינוי בכתובת המגורים, בתוך 48 שעות ממועד השינוי".

סעיף 1 לכללים והוראות לעובד שירות - "תנאי ריצוי" קובע:

"עובד בשירות יודיע למפקח בתוך 48 שעות על כל שינוי בפרטיו האישיים, כגון כתובתו, מס' טלפון, מס' סלולארי וכו'".

סעיף ו לכללים קובע:

"מסמכים מטעם הממונה יועברו לכתובת שעליה הצהיר עובד השירות על העובד לדאוג לקבל את דבר הדואר לרשותו".

עורך השימוע החליט להעדיף את העובדות כפי שעולות מהתיעוד במסמכים שבמשרדי הממונה על פני טענותיו הכלליות של העותר ולא השתכנע שהעותר הודיע על שינוי כתובתו. יתר על כן שוכנע עורך השימוע שנמסר לעותר מועד תחילת ריצוי עונש המאסר אלא שהעותר לא התייצב.

לא ניתן לומר שהמלצת הממונה ובעקבותיה החלטת הקצין המוסמך הינה בלתי סבירה המחייבת התערבות שיפוטית.

יש לזכור, כי בהליך בפני הגורם המנהלי רשאי הוא להסתמך על "ראיות מנהליות" ואין הוא נדרש לראיות המקובלות בהליך פלילי בפני ביהמ"ש.

אשר על כן, ולאחר שניתנה לעותר הזדמנות נוספת להשמיע את טענותיו שגם לאחריו לא שוכנע הממונה בטענותיו והגורם המוסמך החליט להפקיע את עבודות השירות, אין מקום להתערב בהחלטה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.

העותר יתייצב למאסרו בבית מעצר קישון ביום 8.4.18 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: **-*******, **-*******.

כל תנאי השחרור ימשיכו לחול בתקופת העיכוב וכך גם כל הערובות שהופקדו, עד להתייצבותו של העותר לריצוי המאסר.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.