לפני עתירת אסיר להתיר לו להפגש עם שני ילדיו הקטינים.

רקע

1.  העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 18 שנים החל מיום מעצרו בתאריך 13.9.2017, בגין עבירות של סיוע לרצח, איומים, חבלה גופנית חמורה, תקיפה, חטיפה/כפייה/מאסר שווא, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, סחיטה, עבירות מרמה, החזקת נשק וקשר לביצוע פשע.

2.  במהלך תקופת מאסרו נידון העותר בתיקים פליליים נוספים:

·  ת"פ 57226-03-19 בו הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של איומים כלפי מפקד משמרת בשב"ס ותקיפת עובד ציבור. בתיק זה נידון העותר לעונש מאסר של 21 חודשים בפועל לריצוי מיום מעצרו- 23.3.2019.

·  ת"פ 39807-04-20 בצירוף ת"פ 18323-04-20, בהם הורשע העותר עפ"י הודאתו בשתי עבירות של איומים, היזק לרכוש והתנהגות פסולה כלפי אנשי סגל. במסגרתו הופעל עונש מאסר מותנה של 6 חודשים בת.פ. 57226-03-19 לריצוי בחופף.

·  כנגד העותר הוגש כתב אישום נוסף, המייחס לו עבירות רבות של סחיטה באיומים כנגד קצינים בכירים בשב"ס.

·  כמו כן, ביום 2.4.24, נעצר העותר במסגרת תיק פלא 40382/2024 בגין מעורבותו בביצוע עבירות של החזקה /שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית בצוותא; פעולות בציוד קצה רט"ן בכלא בצוותא ואיומים. בהמשך ובגין תיק זה נעצר העותר בת"פ 35535-04-24 ביום 15.4.24.

·  תיק נוסף הוגש נגד העותר במסגרת ת"פ 75498-05-24 המייחס לו עבירות מתן שוחד והזקת ציוד קצה רט"ן בבית הסוהר.

3.  זו כניסתו ה - 24 של העותר לבין כותלי בית הסוהר. העותר מוגדר כאסיר התראה המוחזק בתנאי הפרדה. בהקשר זה יצוין כי לעותר הותר להפגש עם ארבעה עורכי דין ובנוסף עם עורכת הדין פרדו ממשרדה של עורכת הדין מורן. בעת"א 49934-10-25, ביקש העותר להגדיל את מספר עורכי הדין עימם מותר לו להפגש. העתירה נדחתה, כך שנכון להיום, בכל הקשור למפגשי העותר עם עורכי דינו, המצב נותר על כנו.

4.  במסגרת עת"א 25730-11-24, ביקש העותר להפגש עם ילדיו ולדבר איתם בטלפון, בדיון שנערך לפני ביום 7.1.2025, הסכים העותר למחוק את העתירה.

5.  ביום 23.4.25, פנתה ב"כ העותר לקצין האסירים בכלא שאטה בטענה שמספר פניות של העותר למשיב לא נענו, אחת מהן היא הבקשה להפגש עם ילדיו (הפנייה צורפה לעתירה).

6.  בדיון שנערך בכלא עצמון ביום 25.11.2025, (להלן: הדיון) קיבלתי את בקשתה של ב"כ המשיב, שבאה בהמלצתי, להודיע עד ליום 9.12.2025, האם ניתן לאפשר מתווה לביקור ילדיו הקטינים של העותר, לרבות בליווי אחד מעורכי הדין של העותר.

7.  ביום 11.12.2025, הגיש המשיב תגובה משלימה בה חזר על התנגדותו למפגש בין העותר לבין ילדיו.

8.  בדיון הציג ב"כ העותר לעיני בית המשפט בלבד מידע מודיעיני בעניינו של העותר (להלן: החומר החסוי)

טענות העותר

9.  העותר מבקש להפגש עם שני ילדיו, בנו בן הארבע וביתו בת השנתיים.

העותר לא פגש את ילדיו ולא שוחח עימם מחודש ינואר 2024. העותר טוען כי בתו שפגשה אותו לאחרונה בגיל חצי שנה לא זוכרת אותו ולא מכירה את קולו ודמותו וכי בנו, שהיה רגיל לבקרו באופן סדיר ולשוחח איתו מידי יום, ביום אחד הפסיק לפגוש את אביו ומתקשה מאד להתמודד עם הנתק המוחלט ממנו.

לטענת העותר, ילדיו נמצאים בשנים משמעותיות, בהן יש חשיבות של ממש למפגשים ולקשר מכל סוג של ילדים עם אביהם. העותר אף טוען, כי יש ליתן משקל לאינטרס של ילדיו.

10.  העותר טוען, שהוא שוהה בגפו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ואין זה אנושי או סביר למנוע ממנו לחלוטין קשר עם ילדיו, מבלי שתבחן אפשרות מידתית להשגת התכלית שבבסיס מניעת ביקורים וטלפונים, שעה שמדובר בילדים רכים אשר גם בדרך היצירתית ביותר - לא ניתן לומר שנשקפת מפניהם כל סכנה.

11.  לטענת העותר, כליאה אינה אמצעי ענישתי ויש להקפיד על זכויות אדם בסיסיות גם בכלא. הזכות לממש את האבהות וההורות הינה זכות אנושית בסיסית שלטענת העותר נלקחה ממנו לזמן ארוך דבר שפוגע פגיעה קשה ובלתי הפיכה במארג היחסים בין העותר לילדיו.

טענות המשיב

12.  המשיב טוען, כי ההחלטה למניעת ביקורים מהעותר נלקחה כדין והיא נשענת על חוות דעת חטיבת המודיעין בשב"ס וחוות דעת משטרת ישראל המבוססות על חמ"ן חמור שנאסף נגדו. המשיב טוען, שמעמדת גורמי המודיעין עולה שמדובר באסיר אלים, מסוכן ובעל יכולות לכונן אירועים שליליים בתוך מתקני הכליאה ומחוצה להם ואשר מסוכנותו גבוהה, לרבות כלפי אנשי סגל בתי הכלא.

לטענת המשיב, המסוכנות הנשקפת מהעותר מתבטאת, בין היתר, בהעברת מסרים פליליים, התבטאויות חריגות, כוונות פגיעה בסמלי שלטון, מעורבות פלילית ושלילית ועוד.

כמו כן, מדגיש המשיב, כי החמ"ן ביחס לעותר שלילי, חמור ועדכני וזאת על אף המניעות וההגבלות החלות עליו - לרבות החזקתו בהפרדה מוחלטת, דבר המעיד על ניצול כל פרצה אפשרית ועל המסוכנות הגבוהה ביותר מצד העותר ועל המוטיבציה הרבה שלו להמשך מעורבותו בפעילות והתנהלות שלילית.

13.  לאור המפורט לעיל, גורמי המודיעין בשב"ס והמשטרה מתנגדים נחרצות לפתיחת הביקורים גם לילדיו הקטינים של העותר. המשיב טוען, כי הטעמים למניעת הביקורים מצדיקים גם את מניעת הטלפונים.

14.  המשיב הפנה לעתירות שונות בהן נקבע על ידי מותבים שונים לרבות מותב זה, כי המסוכנות הנשקפת מהעותר גבוהה וכי החלטות המשיב בדבר מניעת הביקורים ושיחות הטלפון מהעותר מוצדקות, סבירות ומידתיות.

15.  ב"כ המשיב מוסיף, כי כל החלטה מנהלית המתקבלת בעניין העותר, קצובה בזמן ונתונה לפיקוח של הגורם המוסמך אצל המשיב, שבוחן תדיר קיומן של חלופות אחרות, בייחוד ככל שתקופת המניעה הולכת ומתארכת וכי בשלב זה, לא ניתן להעניק לעותר שיחות טלפון וביקורים זולת עם עורכי דינו בהתאם להחלטה כאמור לעיל.

לאור כל האמור, מבקש המשיב לדחות את העתירה.

דיון והכרעה

16.  עניינה של העתירה דנן, בביקורת מנהלית על החלטת נציב.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו נכנס בנעלי המשיב ואינו מחליף את שיקול-דעתו, אלא בוחן אם חרגה החלטת המשיב אל מעבר למתחם הסבירות (רע"ב 2150/18 רובשקין נ' מ.י).

המשיב, כפועל יוצא מאופי סמכויותיו ומתנאי פעולתו בסביבה קשה ומורכבת, נהנה ממתחם סבירות ומידתיות רחב ביחס לרשויות אחרות (בג"צ 8297/15 הררי נ' שב"ס (להלן: עניין הררי) פסקה 37 לדברי כב' השופט מינץ).

17.  בחוק ובפסיקה נקבע זה מכבר, שביקורים אינם עניינים שבזכות, אלא טובות הנאה (תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978 (להלן: התקנות) ועניין הררי, פסקה 33 לדברי כב' השופט מינץ והפסיקה הנזכרת שם).

סמכות המשיב לקבוע, להעניק ולשלול טובות הנאה, נקבעה אף היא בתקנה 19 לתקנות. בפסיקה נקבע גם, כי אף אם לא מדובר בזכויות, אין לשלול או למנוע את טובות ההנאה באופן שרירותי וההחלטה על כך כפופה לכללי התקינות ככל פעולה מנהלית (רע"ב 2012/09 עמיר נ' שב"ס).

18.  ברע"ב 9410/17 איתן חייא נ' שירות בתי הסוהר (להלן: עניין חייא) נדון ערעורו של אסיר שעתר כנגד החלטת שב"ס שלא לאפשר לו ביקורים. כך קבע בית המשפט, לאור חמ"ן שהתקבל:

"כידוע, החלטות מעין אלו נתונות לשיקול דעתו המקצועי של שב"ס, וערכאות הערעור אינן באות בנעליו ולא ייטו להתערב בשיקוליו המקצועיים אלא במקרים בהם נפל פגם בהחלטה".

19.  כפי שפורט בהרחבה בעתירות רבות שהוגשו בעניין מניעת הביקורים וההגבלה על מספר עורכי הדין איתם יכול העותר להפגש, נתוניו הייחודיים השליליים של העותר, מלמדים על מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר. ברעב"ס 5561/24, קבע בית המשפט העליון ביחס לעותר:

"נראה, כי בהחלט יש רגליים לקביעה בדבר חשש ממשי שהמערער ממשיך לנהל ולקדם פעילות עבריינית בהיקף נרחב מבין כותלי בית הסוהר, תוך סיכון שלום הציבור, שלום הסוהרים ושלום האסירים. ברי אפוא, כי ההגבלות שביקשה להטיל עליו נציבות שב"ס אינן משוללות היגיון, והן נועדו לתכלית ראויה".

20.  גם בעניין חייא, כמו במקרה דנן, הוצג לפני בית המשפט מידע מודיעיני שלילי בעניינו של האסיר, על פיו המשיך בקשריו עם עבריינים ומתנהל באופן שלילי בכלא חרף החזקתו בהפרדה. בית המשפט העליון קבע, כי מידע זה תומך בהחלטת שב"ס ומחייב את העדפת טובת הציבור על פני האינטרס האישי של העותר (שם, פסקה 5, עמ' 2).

21.  לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני, מצאתי, כי זה מקים עילה מוצדקה למניעת הביקורים ומלמד כי ההחלטה לשלול מהעותר את הביקורים לא נלקחה מתוך מניעים שרירותיים או לא ענייניים. מבלי לפגוע בחסיון המידע, אציין, כי מדובר במידע משמעותי ועדכני המצביע על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעותר. אפנה לידיעות מספר: 24-1945-179,24-1739-645, 24-1908-721, 24-1896-513, 24-1738-388, 24-1884-953, 25-1069-641, 4824404, 4808420, 4807673, 5315195, 5319978, 5332924, 5422210, 5441896, 5463273.

22.  יוער, כי נתתי דעתי לעובדה שבתו של העותר לא פגשה בו מאז היתה בת חצי שנה ובנו שהיה רגיל לבקרו, לא פגש בו במשך זמן רב וכן להלכה הפסוקה, שעיקרון טובת הילד ינחה את בתי המשפט בקבלת החלטות שעניינן יחסי הורים וילדים (ראו: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, בע"מ 61114-02-25 פלונית נ' פלונית).

בסעיף 9(3) לאמנה בדבר זכויות הילד, נקבע:

"זכות הילד המופרד מהורה אחד או משניהם לשמור על יחסים אישיים ומגע ישיר עם שני ההורים על בסיס סדיר, זולת אם מנוגד הדבר לאינטרסים של הילד" .

על פי דברי כב' השופטת ברק ארז בע"מ 4741/21 פלונית נ' פלונית, לילדים שמורה זכות ייחודית להמשכיות הקשר עם הוריהם (ראו גם: דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני).

בעת"א 64134-05-25 לטיף אבו לטיף נ' מדינת ישראל ובעת"א 32875-09-24 שמעון אבו חצירא נ' שרות בתי הסוהר, קבעה כב' השופטת א' פינק, כי עקרון טובת הילד ינחה את בית המשפט גם באשר להחלטות הנוגעות לאסירים ועצירים.

אולם, כאמור, עיון בחומר החסוי הרב בעניינו של העותר, מלמד שמסוכנותו של העותר הינה ברף הגבוה ביותר ובבואי לאזן בין זכותם של ילדי העותר לקשר עם אביהם ובין שלום הציבור, עלי לתת את הבכורה לשלום הציבור.

הדברים נאמרים ביתר שאת, נוכח המצוין בידיעה מס' 24-1896-513.

סוף דבר, העתירה נדחית.

המזכירות תמציא פסק דון זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.