החלטה

בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה וביטול שובר לתשלום אגרה שהוצא על פי נוהל 07-2010.

ההחלטה לפטור מאגרה או החזר אגרה הינה בשיקול דעת ביה"ש ואינה ניתנת באופן אוטומטי כל אימת שהעותר מבקש לחזור בו מהעתירה.

במקרה דנן, העסיק העותר את ב"ב המשיב ואת ביהמ"ש במספר פניות שהצריכו מתן החלטות שיפוטיות.

סעיף 9(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ,אין פירושו שביהמ"ש ידון בעתירה רק בעת שמיעת העתירה ורק אם תישמע העתירה. משמעותה של תקנה זו היא, שאין קשר תלותי הכרחי בין שמיעת עתירת האסיר לגופה לבין תשלום אגרה בגין העתירה וכי ניתן לכרוך את הדיון בנושא העתירה גופו עם בירור העתירה לפטור מאגרה. זאת, על שום המשקל והחשיבות המיוחדים הניתנים לעתירות אסיר, שניתן לדון בהן לגופן, גם אם נושא האגרה בגינן טרם בא על פתרונו קודם לכן. (ר' רע"ב 689/10 מוקדי מועתסם נ' מ"י-שב"ס, החלטה מיום 13/04/10, כב' השופטת פרוקצ'יה).

בפס"ד מועתסם מציין ביהמ"ש כי במקרים מסויימים תינתן החלטה בעתירה אף קודם למתן החלטה בעניין האגרה, למשל, מקום שנדרשים בירורים עובדתיים נוספים לצורך עניין הפטור. ברור הוא כי גם משניתנה החלטה לגוף העתירה נשוא החבות באגרה והפטור מתשלומה בגין העתירה טעונים הכרעה, ומקום שבקשת הפטור נדחית, על האסיר לשלם את האגרה גם לאחר שניתנה החלטה לגוף עתירתו.

בבוא בימ"ש לשקול מתן פטור לאסיר עליו לשקול מצד אחד את זכות הגישה של בעל הדין לערכאות, זכות שהיא בעלת מימד חוקתי, גם אם אין לבעל הדין אמצעים כספיים לתשלום אגרה. מנגד ניתן משקל לאינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק המכבידים על מערך ההליכים בבתי המשפט, והיוצרים עומס וחוסר אבחנה בין מחלוקות של ממש לעניינים של מה בכך.